הסוד של סינדרלה – פרק 1

תקראו את ה"פתח דבר" קודם!

סינדרלה רצה במורד השוק כשהיא חובקת את ארנקה בכוח. אין לדעת מי ירצה בו.
"סינדרלה? מה היא עושה כאן?" לחשה ילדה אחת בעלת שיער מחוסה מטפחת כחולה שסינדרלה ידעה לזהות כאמיליה – אחת הילדות מבית היתומים של הכנסייה.
"איכס! היא בטח הביאה איתה את העכברים שלה!" רטן התאום של אמיליה – ג'ורג'.
סינדרלה רצה יותר מהר, עד שהרגישה בזמן הממושך שבין מגע רגליה בקרקע ואיך שרגליה כאבו מעוצמת הנחיתה בכל פעם.
לבסוף נעלצה לעבור להליכה, כי השוק היה עמוס אנשים זרים. המעטים שהקירה שמרו על מרחק, שלא יחטפו חס וחלילה את "שפעת העכברים" או מה שזה לא יהיה שסיפרו להם עליה.
סינדרלה נשמע עמוקות את ריח האוויר: קטורת, פרות טריים, פרחי בר, מאכלים בייתים ומאפים. היא אהבה לצאת לשוק והצתערה שהתאומים היתומים אינם מאריכים אותה.
עד כמה שרצתה לספר להם, היא לא אמרה לתאומים דבר לגבי זה שהלחם שאכלו הבוקר היה הלחם שהיא הגניבה מהבית ותרמה לכנסייה (מה שנתן לה תירוץ מושלם ללכת לשוק), מפחד שהם יחליטו לא לאכול אותו. גם בלי בררנות הם אוכלים מעט ממנה. כמוון שהיא מקבלת הרבה אוכל רק כדי שיהיו לה כוחות לנקות עוד את הבית.

אחרי שסינדרלה קנתה מצרכים לאימה החורגת, גברת טרמיין, היא שבה דרך השביל ביער כדי לאריך את זמן ההליכה וכדי לקבל קצת שקט מאנשי האזור.
היא זימזמה לה שיר ארש שאימה נהגה לשיר לה, בעודה מסדרת את שמלתה הבלויה:
"שני, מלאכית משמים,
בסוף חלום עוד יתגשם לך,
לעולם לא תראי פחד,
הגנה מפני סיוט אתן לך…"
"פני את הדרך!" הצעקה החזירה את סינדרלה למציאות מיד.
לסינדרלה לקח שניה יותר מדי לקלוט את הכירכרה המוזהבת שמולה ועוד שניה יותר מדי לקפוא מהלם.
סוסי הכירכרה דהרו המצוקה ובחוסר סדר מוחלט לכיוונה הכללי של סינדרלה. הסוסים, שראו את סינדרלה ברגע האחרון, ניסו לפנות פניה חדה ימינה וגרמו לכירכרה לפול על צידה סנטימטרים ספורים מאפה הסולד של סינדרלה.
אחרי שסינדרלה יצאה מההלם שלה, היא רצה לעזור לאנשים שבתוך הכרכרה לצאת משם.
הנהג הלבוש בבגדים יפים ומתופחים וסינדרלה התקופפו מעל חלון הכרכרה ועזרו לנער פצוע לצאת. הם השקיבו אותו על הרצפה וסינדרלה בחנה את פני הנער בעוד נהג הכרכרה מתרוצץ סביבו כמו הולך על גחלים.
הנער היה גבוה ממנה בחצי ראש ופניו היו יפות לאין שיאור למרות החבטות שספג עם הפוך הכרכרה. עינייו העצומות היו בעלות ריסים ארוכים (נשיים מעט) ושיערו הגלי היה בגוון זהוב.

אחרי שיחה קצרה עם הסוסים כדי להרגיעם, סינדרלה חזרה לבדוק את שלומו של הנער.
הוא ישב וניקה את בגדיו היפים מין אבק האדמה.
"איך אתה מרגיש?" שאלה סינדרלה.
"בסדר, אני חושב" אמר הנער ושפשף את אחורי ראשו הדואב. "האם האלמה נפגעה?"
סינדרלה הופתעה מנימוסיו והבינה כי כנראה בה מבית טוב. טוב כמו שהיה יכול להיות לה, אילו אביה ואמה עוד התהלכו בין החיים.
"אה… לא נפגעתי כלל וכלל!" השיבה וקדה קידה קטנה כשידייה תופשות בקצות שמלתה המלוכלכת.
"אני מתנצל מעומק ליבי על התקריט," אמר הנער ושיפשף את עיניו כדי לראות מבעד לדמעות שניסו לנקות את עיניו מהלכלוך שצברו בעודו מתגלגל במרכבה. "אנחנו נסענו במרכבה והסוסים נבהלו ממשהו…"
"נחש," השלימה סינדרלה, "אכן, אמרו לי."
"אמרו לך?" התפלע הנער, עדיין משפשף את עינו הימנית, "איך אמרו לך עם הנהג בדיוק הסתובב לדבר עמי?"
"את המידע הזה אאדיף לשמור לעצמי," אמרה סינדרלה וקדה קידה נוספת. "עכשיו, אם תסלח לי, אני ארצה להמשיך בדרכי מיד אחרי שהנהג יקרא לעזרה. אני ממש ממהרת."
"עזרה?!" זעק הנער וזינק על רגליו, "אוי לא, אבא ירצח אותי!" הוא הביט בסינדרלה רגע ואז נדרח. "את שפחה?" שאל, המום.
הנהג נראה באופק עם כמה מהאנשים שהיו בשוק וסינדרלה מיהרה לחתוף את סל המצרכים של ואת הארנק ולהסתלק. רגליה זזות מהר ככל הניתן מבלי לשבור את צנצנות הריבה.
סינדרלה יכלה עדיין לשמוע את הנהג אומר: "אתה בסדר, הוד מלכותו?"
'הוד מלכותו?' תהתה סינדרלה ואז נעצרה בבת אחת, 'זה אומר שהוא בטח הנסיך!'
סינדרלה הסמיקה על חוסר הנימוס המופרז הנהוג בדיבור כלפי נסיך. ופתאום היא לא הצתערה בלבד. "את שפחה?" הוא שאל זאת בזעזוע. אילו היה אדם טוב מטבעו, דבר מזה לא היה משנה!