חיים בלעדייך- פרק 1

נקודת מבט אליאן:
"אתן חושבות שזה קשור לאופל?" שאלתי את אופיר ותהל כשנכנסנו לחדרי.
"אין מצב על בטוח היא הסתדרה וגם זה לא שברחנו, חיפשנו אותה, תנשמי כבר" אופיר אמרה והתיישבה על המיטה שלי.
"מרגישות בבית" מלמלתי והתיישבתי ליד אופיר.
"אם קרה לה משהו?" שאלתי ופתחתי את עייני.
"את רוצה תתקשרי אליה" תהל אמרה והתכסתה בשמיכה.
קמתי מהמיטה והלכתי להתקשר לאופל… תא קולי.
"תחשבי על הצד החיובי.. יש לך את המספר של החתיך" תהל אמרה וקרצה לאופיר.
"סתמו וביי" אמרתי וכיביתי את האור.

נקודת מבט רז:
"אחי איך אמא שלך שיכנעה אותך להתנדב במשטרה?" דניאל שאל.
"לא יודע, מה שכן הסעתי שלוש בנות הבייתה אחי חתיכות" אמרתי בחיוך וחשבתי על האמצעית שישבה.
"אתה יודע שמורן חושבת שיש ביניכם משהו… אל תהיה עם בנות אחרות" דניאל אמר.
"לאא היא יפה מכדי שניתן למורן להרביץ לה או לפגוע בה" אמרתי בחיוך.
"אחי נדבר יש לי ישיבה קטנה" דניאל אמר וניתק.
"איכ דוחה" אמרתי וניתקתי.
נכנסתי למקלחת, התחיל ברצח של ילדה בת 17 וחצי נגמר בזה שנתתי את המספר שלי לילדה שאני לא מכיר… מה נהיה ממני?!
"גם הסטוציונר הכי גדול נופל לרגלייה של מלכת יופי" זה מה שאבא שלי תמיד אמר לאחותי.
היא הייתה בוכה על כך שבגלל שהיא עיוורת אז זהו נגמר לה החיים, אבא שלי כמובן עושה הכל כדי שהיא תוכל לראות ותלמד כמו גדולה.
המים החמים שטפו א גופי, בטח עכשיו יתחילו כל החקירות האלה, הגופה נראתה כמו אחרי שחיטה.
יצאתי מהמקלחת שכעל פלג גופי התחתון יש מגבת. יצאתי לכיוון החדר. לין ישבה בחדר שלה על המיטה וחיבקה את הבובה הגדולה שלה. נשענתי על המשקוף מקשיב לה.
"שומע דובי הדובון, אבא אמר שיש סיכוי שאני אראה ואז אני אראה אותך, אני אראה את המתנה שרזיאל נתן לי ביום של הניתוח, הוא אמר שתשמור עליי כשינסו להחזיר לי את הראייה. אין לי מה להוסיף לך כל כך, עכשיו חשוך בבית כנראה שגם החדר שלי אבל אני לא פוחדת כי אתה פה, רזיאל אמר שתמיד תשמור עליי ואני מאמינה לו." לין אמרה וחיבקה את הדובי שלה חזקה. הרגשתי דימעה בורחת מעייני, אני לא רגיל לשמוע את אחותי הקטנה בוכה. היא תמיד חזקה, מראה לכולם שהיא מתמודדת, היא מחבקת את אמא כשהיא בוכה ואת אבא כשהוא נשבר. לא מגיע לה להיפגע ככה.

נקודת מבט אליאן:
קמתי מוקדם יחסית בבוקר, כיתה י"א אני באה.
נכנסתי למקלחת שבהמשך המסדרון ושטפתי פנים. כשהרמתי את ראשי ראיתי את אופיר מסתכלת עליי עם המסכה של הגורילה מפורים.
"חתיכת משוגעת" צעקתי על אופיר שצחקה מכך שהשפרצתי עליה עם משחת השיינים.
"אני נבהלתי זה לא מצחיק" אמרתי בפרצוף רציני והתאפקתי שלא לצחוק.
הערנו את תהל שיושנת הכי הרבה, היא מסוגלת לדבר בפלאפון ולהרדם תוך כדי.
לבשתי חולצה סגולה עם גינס שחורה צמוד ונעליי אולסטאר.
אופיר לבשה חולצה כחולה בהירה עם גינס כחול משופשף ונעלי בובה.
תהל לבשה חולצה שחורה וגינס כחול צמוד עם נעליי אדידס.
אמא הסיעה אותנו לבית הספר, חיפשתי את אופל אבל במקום זה ראיתי את ההוא מאתמול בלילה. הוא קלט אותי וחייך.
"אליאן בואי מהר" אופיר אמרה ותפסה בידי. רצנו לכיוון חדר המנהלת. היה שם פינת זיכרון לאופל בסדר… רגע מה?!
התקרבתי וקראתי את אחת הכתבות שהייתה שם: הקטינה אופל יהלום, בת ה17 לחייה, נרצחה אתמול באחד מהמועדונים, גופה הושחט ללא רחמים, גם עם כוחות ההצלה היה מגיע היה לה ווידוי הריגה. דקירות ויריה אחת בלב" אמרתי בנשימה אחת עמוקה ודמעות בעיינים.
"אליאן בן חיים, אופיר בן חמו ותהל תדהר" שמעתי קול הסתובבתי וראיתי את ההוא מאתמול.
"לפי התעודת זהות שלכן אתן אמורות להיות 20 מה אתן עושות פה?"הוא שאל.
"לומדות" עניתי בפשטות. יכולתי לשקר אבל מה זה היה נותן לי? הוא היה שואל.
"נכנסתן למסיבה במועדון ארבע ואחת מכן נרצחה" הוא אמר והתקרב.
"ומאיפה לך? אתה בכלל שוטר מה אתה עושה פה?" תהל שאלה בעצבים.
"שוטר בהתנדבות, עזרתי לאבא שלי בתחנה כששנשמעו היריות" הוא אמר בחיוך מתגרה לתהל.
"אל תספר" אמרתי והוא חייך חיוך קטן לעברי.
"מה השם?" הוא שאל.
"אליאן" אמרתי בחיוך, והלכתי משם.
"מה זה היה? הוא ביקש מספר" תהל אמרה בחיוך עצבני.
"ביקש הוא רוצה הוא ישיג" אמרתי והלכתי לכיתה.
"ולא שאלת א איך קוראים לו" אופיר אמרה בהתלוננות.
"אויש שתקי" אמרתי ונכנסתי לכיתה.