זוהי דרך החיים…
״אני אוהבת אותך כשאתה רגוע…״ לחשתי לו.
אני שונאת ריח של אבטיח, אני שונאת מיץ מנגו, אני שונאת שלא סוגרים את הדלת, אני שונאת אנשים מושחטים, אני שונאת שצועקים.
אבל יותר מכל אני שונאת את הרגשת הריקנות,
ריקנות היא מילה שבלי מילה אחרת היא לא הייתה קיימת.ריקנות מסמלת ומרמזת על משהו שהיה פעם מלא,
ועכשיו אינינו.
וההרגשה הזאת, של געגוע. של משהו שהיה ולא יחזור, היא הרגשה המפלחת את ליבי כסכין.
ויותר מכל אני עצובה
אני עצובה שאני שלמה עם המצב,
שזה מה שהיה צריך להיות, שזה נגמר.
שהיה טוב וטוב שהיה.
ואני בוכה עכשיו,
וכולם ישנים,
אני נקרעת עכשיו,
וכולם שלווים,
אני בוכה על העבר,
והם חושבים על העתיד.
ואיך אני אוכל להשתחרר?
אולי עוד שבוע זה יעבור לי…
אולי עוד שבוע אני לא ארגיש אותך,ואצליח לשכוח את הרגשות שחוללת בי.
ואז ישארו אותם הרגעים שבאים ומעוררים את אותה תקופה ברגעים לא קשורים,
את אותו זיכרון,
שהיה כאן משהו,
ועכשיו הוא אינינו,
ואין חשודים ואין אשמים,
זאת פשוט דרך החיים.
תגובות (7)
אוי, זה ממש נוגע ללב! באמת שנגעת בי, נשבעת לך, זה כל כך עמוק, עם כל כך הרבה משמעות…. גם הכתיבה המעולה, וגם המילים שנבחרו בקפידה, כל הכבוד! ואני יודעת בדיוק איך זה מרגיש, התחושה של הריקנות והגעגוע. יש מישהו שאני מאוד מחבבת, ואז הוא פשוט נעלם. הוא עזב, בלי שידעתי, ואני עדיין מתגעגעת אליו ואני מקווה שיחזור :( ואני מנסה להתעלם ממה שהוא גרם לי, את תחושת החום שהתפשטה כל פעם שראיתי את עניו הכחולות נעוצות בשלי, את שיערו שיעטר את פניו בצורה כל כך יפה, את הגוף החזר והשרירי, את הקול העמוק והגברי…. אוי, סליחה נסחפתי קצת, פשוט להתעלם מזה. אבל באמת אני יודעת מה זה, איך זה מרגיש, איך זה כואב לכאב עמוק כל כך. ורק שאלה (את לא חיבת לענות) כתבת את זה על איך שאת מרגישה? כי אם כן, אני יודעת שאת לא מכירה אותי אבל אני קוראת חדשה שלך (דרך אגב, מאוהבת בסיפור החדש שלך, ואין יום שאני לא בודקת את הפרופיל שלך ומסתכלת לראות אם העלת עוד פרק או לא), ואם יש משהו שמציק לך אני יותר מישמח אם תשלחי לי אימייל ותספרי לי מה קרה, אני תמיד שמחה לעזור לכל אחד שמרגיש רע :) וזה גם טוב להוציא את זה, זה תמיד מרגיש טוב :)
תודה 3> אמממ אוליי זה ישמע קצת מוזר…אבל יש לי תקופות שאני מרגישה ממש ריקנות, וכאב אז אני אוהבת לברוח לסיפורי חיים של אנשים אחרים אם זה ספרים/תוכניות/ריאלטי…ושם אני מתחברת לאנשים ונושמת את הסיפור שלהם רק כדי לא לחיות את שלי. והתחברתי לשתי אנשים אמיתיים והרגשתי שחוויתי איתם ממש את כל הרגעים, אני כתבתי כאילו מהצב של הבת, כי ממש הרגשתי שהייתי שם, אהבתי, התאהבתי והייתי צריכה לעזוב….
ממש עצוב לי לשמוע על הידיד שלך, אבל זה יעבור, אל תדאג :) אני לומדת להרפות ואני חווה פרידות כל כך הרבה ככה שאני יודעת זאת בוודאות, ואני אשמח לדבר איתך גם אם תצטרכי,
אוהבת 3> ותודה על התגובות על הסיפור שלי חחחחחח חיממת לי את הלב!
חחחחח בבקשה, אני אוהבת להגיב גם ככה :) והוא לא בדיוק ידיד שלי… אנחנו לא דיברנו אף פעם, אבל תמיד היה לנו את הקליק הזה, תמיד מסתכלים אחד על השני, ואני מרגישה כאילו זה אהבה ממבט ראשון או משהו כזה. וזה לא מוזר, אני גם חובה דברים כאלה לפעמים, מרגישה כאילו אין אף אחד בעולם בשבילי, ומי שאני באמת רוצה שהיה איתי לא נמצא, וזה שובר אותי :( אבל תמיד יש את האנשים שהיו איתך, אפילו שאת חושבת שאין, רק תסתכלי יותר עמוק ותדעי שיש עוד אנשים שהם שם בשבילך, רק מחכים שתבואי אילהם.
צודקת 3>
מזדהה :( -5-
"אֵשֵׁב ויֵשֵׁב צָלמֵךָ עמי,
אֵלֵך וְיֵלֵך תָּאֳרְךָ נִכחִי."
סליחה על הבורות, אבל למה התכוון המשורר?