The One That Got Away – פרק 6

האישה הזאת כל – כך דומה לצ'ארלי, אין מקום לטעויות.
"אמא שלך…" לחשתי בהפוגה שעשה, אבל הוא המשיך לנשק, גם כשהיא נעצרה לידינו. נראה שהנוכחות של אמא שלו לא השפיעה עליו, הוא נישק עוד שניות ארוכות וכשעזב אותי שם את ידו על כתפי כמראה שהכול בשליטה. הוא הציג אותי בפני אמו, הסביר לה על המחלה שלי, על הכתובת שלי ואם לא הייתי דורכת עליו, הוא אולי גם היה מספר לה איך אני מנשקת. אמא שלו חיבקה אותי וחייכה אליי, אישה מאוד חמה, ואז אמרה שהילדים בחוץ עם דן ושהיא צריכה לקרוא להם ויצאה.
"אתה רואה?" אמרתי לצ'ארלי, "היא נכנסה באמצע הנשיקה, זה המזל שלי."
"פגשתי אותך בבית חולים, לא חשבתי שאת כזאת ברת מזל." אמר צ'ארלי.
איי… אהבתי אותו כל כך.
* * * * * * * * * * * * * * * *
"אן אני אוהב אותך." הוא אמר. הלב שלי דפק. מעולם, אף אחד, לא אמר לי את זה. "את אוהבת אותי?" שאל.
"כן." לחשתי, נרגשת, ואז הרגשתי רע שלא אמרתי מפורשות אז הוספתי: "אני אוהבת אותך."
"אני מרגיש כמו בטלנובלה." צחקק.
"לא, אם כבר זה דרמת אקשן מתוחכמת." צחקנו שנינו ואז הוא התעשת ואמר:
"תספרי לי למה לא גילית לחברות שלך עלי, למה הן לא יודעות שאת חולה?"
"אם אני יספר לך אני יצטרך להרוג אותך." עדיין הייתי במצב רוח הקודם.
"קדימה, אני מוכן." הוא היה מרוכז.
נהייתי רצינית.
"אני לא ממש אוהבת לדבר על זה." לחשתי.
"למה?"
"כי אני לא אוהבת שיודעים עלי דברים."
"איזה דברים?"
"דברים על המשפחה שלי."
"את רוצה לספר לי?" הרגשתי שהוא מאוד מסוקרן והערכתי את זה שהוא שמר על נימוסים.
"לא," עניתי בכנות, "אבל אני בכל זאת יספר לך."
הייתי חייבת, הוא הצהיר שהוא אוהב אותי.
-תשתפי אותו- זעקתי בראשי, -זה יעשה לך טוב.-
אבל לא הצלחתי לדבר.