דרקונים ואבני החיים. פרק 3

היי מדברת ג'יין.
אני רוצה להתחיל עם זה שהתעוררנו.
כשעניי נפקחו ראיתי מיד את הנערה בעלת השער האדום, הוא השתנה לחום כהה תוך יום,עומדת יחד עם מייקל ומבשלת. "מה קורה כאן?" שאלתי והתמתחתי.
חבל שאמרתי את זה כי ליאו צץ משום מקום וכולם החלו לריב. מייקל הראשון שהבנתי אותו. "אנו צריכים ללכת לצפון." מכך אפשר היה להבין שכולם רבים על הכיוון בו נלך ולבסוף אני גם התחלתי לריב. כולם היו במתח ועצבניים כי לא ידענו איפה אנחנו ולא לכולנו היתה הספקה שהתכוונו להביא בכלל לטיול.
לא יודעת כמה זמן חלף אבל פתאום הרגשתי עירפול במוח ונראה לי שגם כל השאר כי כולם הפסיקו לריב. רגע אחרי זה שנאתי את כולם בצורה מבחילה. גם הם.
כל מה שבא אחרי זה לא זכרתי אני רק זוכרת שעזבתי את כולם ופניתי ללכת מזרח.
הסקתי שכל השאר גם הלכו לכיוונים שלהם.
הלכתי שעות ולא שתיתי מים הרגשתי מרוחקת והתחלתי לחשוב שאני טיפשה בגלל שעזבתי אותם. אבל בכללי כל מחשבותי התפוגגו. רגלי נתקעה במשהו קשה ורק אז התעוררתי ונבהלתי. "איפה אני?" לחשתי בקול. המקום לא היה יער. "כפר!" צווחתי והתחלתי לצעוד אחורה לומר לכולם שיש כאן כפר, אבל אני עצרתי והתחלתי לבכות, לא ידעתי איפה הם ואיפה אני. הגעתי לקרחת היער בקרבת מקום. המצב היה נואש. התיישבתי על אבן ומיד קמתי.
אני ישבתי על ספר שהכיתוב שלו היה…"מה?" צווחתי וקראתי את הכתוב בקול: "רוצה לחיות או לצאת מכאן?" קראתי את העמוד הראשון:
אתם לא מכאן. זה מה שעליו חלמתי בחזיונותי. עולם אחר. הפיתרון היחיד שלכם הוא למצוא את אבני החיים, אחרת… תמותו. המלך לא מאשר את הנועדים. הנועדים הם אנשים שנועדו להיות רוכבי דרקונים ולא רק, נולדו בעלי כישרון.
אבני החיים לא נמצאות בשום מקום הם פשוט נעלמות ואז חוזרות כשצריך אותן.
בצפון מזרח קיים יער דונת'רוד. בצפון מערב רכס ערים שנמשך עד לעיר פאוניור שבמערב.
בדרום ישנו מדבר.
כאן הסתיים הדף. הכנסתי את הספרון לתיק, מבולבלת. דרקונים… "יש!" קראתי מיד והתחלתי לרוץ. לא משנה אם המלך הרשע יתפוס אותי אני חייבת דרקון כי זהו חלום חיי. טוב, קיבלתי מה שרציתי. מרוב התרגשות לא שמתי לב איכן רגלי דורכות ונפלתי מעל אבן. "מה זה…" שאלתי והרמתי את האבן. לא היה לי ברור באיזה צבע היא אבל מחשה ניקרה במוחי. תיכחי אותה, קול לחש לי. קחי ותקבלי את החיים.
לקחתי את האבן.