וואנשוט פרי אדוארדס & זאיין מאליק

וואנשוט פרי אדוארדס & זאיין מאליק:
פרי הייתה בחוף הים. החול הרך נגע בכפות רגליה וכיסה אותן. היא הייתה שבורה. היא גילתה שבן-זוגה זאיין בגד בה. היא חשבה שהוא אוהב אותה, שהיא חשובה לו. עכשיו היא חושבת ההפך. הוא שבר לה את הלב ואין מי שיתקן אותו. היא הכירה אותו אחרי פרידה מבחור והוא תיקן לה את הלב, עכשיו הוא שבר אותו שוב. הוא ידע שמעשה אחד שגוי ישבור אותה והוא בכל זאת בגד בה. לא משנה כמה הוא התנצל היא לא האמינה לו. היא שמה את כף ידה על לחייה מרגישה את דמעותיה. חלק מהן נכנסו לפיה והיה להן טעם מלוח. היא בחיים לא חשבה שהוא יעשה לה את זה, היא הייתה מסוגלת להאמין שכל אדם יפגע בה, כל אדם חוץ ממנו. היא אוהבת אותו אבל היא לא רוצה לסלוח לו. היא לא רוצה לסלוח לו ואז להיפגע שוב.
זאיין מתחרט על כך שבגד בה אך הוא יודע שלא מגיע לו שהיא תסלח לו. זאיין ידע שלא מגיע לו אבל הוא לא יכול להשלים אם זה שהיא לא סולחת לו. הוא הלך לחוף הים להירגע קצת. פתאום הוא ראה אותה, בוכה. כאב לו הלב שכנראה בגללו היא בוכה. הוא ניגש אליה והתיישב לידה. "עזוב אותי," היא אמרה בקול רועד מדמעות.
"פרי אני מתחרט שבגדתי בך, אני אעשה הכל כדי שתסלחי לי." הוא אמר. הוא באמת התחרט על כך כמו שלא התחרט על מעשה מעולם. היא לא מאמינה לו.
"אני לא מאמינה לך זאיין. אני לעולם לא אאמין לך. חשבתי שאהבת אותי מסתבר שטעיתי." אמרה בפרי ומחתה את דמעותיה בגב כף ידה.
זאיין החזיק את ידה של פרי. "אני מצטער כמו שלא הצטערתי מעולם פרי. את היחידה שאני אוהב, את היחידה שאני רוצה לבלות את שארית חיי איתה ואתה היחידה שאני איי-פעם אוהב." הוא אמר לה. הוא התכוון למילותיו, למה שהוא אמר. הוא קיווה שהיא תאמין לו ותסלח לו.
"אז למה בגדת בי?" היא שאלה אותי לא מאמינה לדבריו.
"אני לא יודע. בבקשה תסלחי לי אנשים טועים לפעמים." הוא אמר לה.
"על טעויות משלמים זאיין." היא אמרה לו. היא גרמה לכך שעיניו יוצפו בדמעות.
"בבקשה תסלחי לי פרי. אני מתחרט על כך שבגדתי בך כל-כך. בבקשה תתני לי עוד הזדמנות אחת, אחת אחרונה. אני לעולם לא אפגע בך שוב." אמר לה זאיין, עדיין היו דמעות בעיניו. הוא התכוון לכל מילה שהוא אמר.
"למה שאני אאמין לך?" היא שאלה אותו. היא רצה להאמין לו, לבטוח בו שוב אבל היא לא הייתה מסוגלת.
"אני יודע ששום דבר לא מבטיח לך שאני לעולם לא יפגע בך. אני יודע שלא מגיע לי שתסלחי לי ושתבטחי בי. אבל, את היחידה שנמצאת בראשי, את תמיד היית לצידי, את היחידה שבליבי, אף-אדם לעולם לא היה חשוב לי ככה. גם המשפחה שלי. אני אוהב אותך ואני שונא את עצמי על כך שבגדתי בך עם בחורה אחרת. אני מתחרט שלא עצרתי את עצמי מלבגוד לך. אני לא יודע למה עשיתי את זה. הדבר היחידי שאני יודע הוא שאת חשובה לי כמו שאף-אחד לא היה חשוב לי מעולם." הוא אמר וגרם לפרי לפרוץ בדמעות. "לא אל תבכי," הוא אמר מוחה את דמעותיה.
"זאיין אני אוהבת אותך." היא אמרה לו. ברגע שאוזניו של זאיין שמעו זאת הוא היה מאושר.
"גם אני אוהב אותך פרי." הוא אמר.
"אני רוצה לסלוח לך ולבטוח בך אבל אני מפחדת. אני מפחדת שתפגע בי עוד פעם." היא אמרה לו.
"אני לעולם לא אפגע בך שוב פרי. אני אוהב אותך." הוא אמר. היא קירבה את פניה אל שלו והנחיתה את שפתיה על שלו.
"זה אומר שסלחת לי?" הוא שאל אחרי שהם התנתקו מן הנשיקה, הוא היה מלא תקווה.
"כן זאיין, סלחתי לך." היא אמרה לו והוא חייך, חיוך גדול. הוא נישק אותה.
~כעבור חמש עשרה שנים~
"אבא ואמא איך הכרתם?" שאל פרדי הבן של זאיין ופרי.
"זה סיפור ארוך," אמר זאיין וחייך.
"מי יספר לו?" שאלה פרי.
"אני!" פתאום נכנס לבית נייל.
"מה אתה עושה פה?" שאל זאיין.
"אני רעב ורוצה לספר לפרדי איך הכרתם." אמר נייל.
"לך על זה." אמר זאיין.
"אוקיי, אבא ואמא שלך נפגשו ברחוב. אבא שלך נישק את אמא שלך והם הפכו לזוג. אחר-כך הם נפרדו ואז אמא שלך נשקה את אבא שלך ואז הם חזרו. ואז הם התחתנו ואז אתה נולדת." סיפר נייל.
"ואיך אתה יודע מי נישק את מי?" שאל זאיין.
"כי אני יודע הכל." אמר נייל הולך למקרר ופותח אותו. הוא התחיל להוציא אוכל ואכל אותו.
"איך באמת נפגשתם?" שאל פרדי.
~הסוף!~