As Long As You Love Me- פרק 1 וזה לא סיפור ערסים!

אני שונאת את האלה שחושבים שכותרת באנגלית מכוונת לסיפור ערסים, כי זה לא. רק אהבתי את השיר של ביבר.
————–
פנימיית לייר. הפנימייה היוקרתית ביותר שאפשר לבקש. פנימייה פרטית ושחצנית שהצטערתי כשנכנסתי אלייה.
יותר נכון ההורים שלי הכריחו אותי ללכת לשם, או זה או לנסוע לארה"ב, ארץ שאיני מכירה ולא טובה בשפתה. טוב, כן, אני יודעת אנגלית, אבל לא עד כדי כך שאוכל לדבר בשפה הזאת ליום-יום. אז לצערי בחרתי בפנימיית לייר, הפנימייה הכי נוראית מבין כולם.
אני לא מבינה למה היא יקרה כל כך כשהיא נראית כמו מזבלה או בית קברות. לפחות זאת האווירה שם, גם האנשים שם ידידיותיים לא יותר מהאווירה בבית הכלא.
תחילת השנה, ואני מגיעה לשם שוב. עצוב לי מאוד להיפרד ממשפחתי האוהבת, אבל עצוב לי יותר להיכנס לשם.
"אני אתגעגע אלייך מאוד!" ילל אחי הקטן בן ה9, שאני גדולה ממנו ב6 שנים. "את תתגעגעי אליי?" המשיך.
"ברור שכן.." ליטפתי אותו תוך כדי שאני אמצתי אותו אל חיקי. הוא תמיד שכח שאני חוזרת בסופי שבוע, והתייחס לזה כמו עד סוף השנה.
"תשלחי לי מכתבים." ביקש, הנהנתי בחיוב. לא התכוונתי להגשים את משאלתו, כשאני חוזרת בסוף שבוע נראה שהוא שכח שאני קיימת. בכל זאת, בן 9.
לאחר שנפרדתי מכל משפחתי רחבת הידיים, יצאתי מהמונית כשהמזוודות מאחוריי. נשמתי עמוק להתחלה חדשה.
הפעם ביקשתי שיעבירו אותי כיתה מהממזרים והשוויצרים, היהירים והסנובים. הפעם זאת באמת התחלה חדשה.
כשפתחתי את השער, השומר לא שמח במיוחד לראותי. הוא החמיץ לי פנים, מכל תעלוליי לפני שנה הוא שנא אותי.
"היי חמוצי-מוצי." קראתי לו כך. הוא רק נשף בעצבנות וסגר את השער אחרי.
הוא היה גבוה במיוחד, עם שרירים ועם פנים שאוטמות כל רגש. והוא ענד משקפי שמש שחורות, שהסתירו לי את עיניו החומות. היו פעמים נדירות שהצלחתי לראותם.
היה לו כובע נגד השמש בצבע כחול, וקצוות שיער שחור שהציצו.
לאחר שפגשתי אויב ותיק, לא איחר הזמן להפגיש אותי עם יפהפייה חסר תקנה. אני רומנטקנית חסרת תקנה, מאחורי כל הפסימיות והציניות, אני כזאת. ואני שונאת להיות כזאת. היה לו שיער בלונדיני ארוך שהתנופף ברוח, עם עיניים ירוקות מאחורי המשקפי שמש השחורות. עם גוף חסון שרציתי לחבק אותו.
אין סיכוי שהוא יאהב אותי חזרה, אבל הוא כן התייחס אליי. הוא נעץ בי מבט בוחן כאשר עברתי לידו. וכנראה שעברתי את המבחן בהצלחה, כי הוא חייך אליי חיוך ידידותי. ברור שחייכתי חזרה.
"שונא אותך." נשמעה ירייה בגבי, או כך לפחות הרגשתי. כאב מבפנים.
מי לעזאזל זה היה? זה היה גבר, ללא ספק.
לא הייתי בטוחה שזה מכוון אליי, לכן רק נשכתי שפתיים בנוקשות.