2 מזוודות, חלק 1

ליז בולדס עומדת על קצה הצוק ומשקיפה על הים הסוער. שערה הבלונדיני מתנפנף עם הרוח החזקה. מאחוריה עומד בית האבן בעל שתי הקומות אשר היא, אחיה וסבתא גרים שם.
ליז חושבת על אביה. לפני 10 שנים, כשהיא הייתה בת 10, הוא עזב כמו תמיד. הוא הבטיח שיחזור איך היא לא ראתה אותו אפילו פעם אחת מאז.
אמא של ליז, סלינה, הפכה לדכאונית אחרי שנה אחרי שאביה עזב. אחרי שנים ספורות, היא אפילו לא קמה ממיטתה.
רק לפני חודש היא תלתה את עצמה. ליז חשבה שהיה יותר קל אם היא הייתה עושה זאת שנים לפני,או שהייתה נעלמת כמו אביה. דכאונה של סלינה הביא סבל לשאר בני המשפחה. אף אחד לא רצה להיות איתם בקשר. סבתא נאלצה לעבור לגור איתם. ליז ואחיה לנארד עברו התעללות נפשית על ידי אימם. אחיה היה בן שנתיים בשנה שאביו עזב, והרגיש נעזב גם על ידי אימו. כל לילה הוא קרא לאמו וליז הייתה צריכה להרגיע אותו. זה היה סיוט, היא חשבה.
היא קבורה בגן פרחים ישן, מימינו של בית האבן. הגן לא מטופח, הוא מלא בצמחיה, עשבים שוטים וענפים דוקרניים.
ליז חוזרת על עקבותיה ונכנסת על תוך הבית. סבתא, דיאנה, לקחה את אחיה לשוק. ליז לבד בבית.
רגליה מובילות אותה על תוך חדר אימה. אף אחד לא העז להכנס לשם. לא בגלל הכבוד, אלא בגלל הריח הכבד של התרופות והדם, והזכרונות המרים. ליז חושבת שזה הרגע המושלם לחטט בחפציה של אימה, מבלי שיתחילו לשאול שאלות מיותרות. בארון העץ הכבד והישן יש ערימות של חפצים. ליז מרימה את הקופסא האדומה והכבדה שמעותרת שעלים מזהב. היא לא הורשתה לגעת בקופסא הזאת לעולם. לפני שנים היא ניסתה לפתוח את הקופסא ונענשה. המנעול חזק מידי והיא לא מצליחה לפתוח. היא מסתובבת בחדר, מנסה למצוא את המפתח ולבסוף מוצאת אותו תלוי מאחורי תמונה ישנה של אגם אפלולי. היא מתיישבת ליד הקופסא ופותחת אותה. בפנים יש תכשיטים ישנים, כמה תמונות של אנשים שהיא לא מזהה ומכתב.