"אהבה בלתי אפשרית" סיפורי ערסים עומרי ואדל פרק 5

פרק 5-

"בוא לאולם טקסים,אולי קורה שם משהו מענין,כוסיות חדשות"
אמרתי לאביאל שהיה ממש לא מרוכז,מה יש לו זה
"לא,עזוב אחי,אין לי כוח,אני בספסלים אם אתה מחפש"
חייכתי ואמרתי "אני אף פעם לא מחפש,רק מוצא,ובעיקר אם מדובר בבנות"
אביאל צחק ואמר "יאלה לך תמצא כמה בנות,ונצא איתם בערב"
צחקתי,והלכתי לאולם טקסים,פתחתי את הדלת,וראיתי את ההיא,ההיסטרית,רוקדת,יא אלוהים,איזה גוף,היא ראתה שאני מסתכל עליה מהצד,בסוף הריקוד מחאתי לה כפיים,והיא הסתכלה עליי,הלכתי לכיונה,ועמדנו אחד מול השנייה
"מבריזה מהשיעורים?לא יפה" אמרתי לה
"ומי אתה כדי להגיד לי מה יפה ומה לא יפה?" היא שאלה בחיוך ובהתגרות
"אני עומרי בן שושן,ילד שרואה את העתיד של עצמו ושל האחרים,ומה שאני רואה זה שאת הולכת להתאהב בי נואשות"
אמרתי בהתנשאות
"חחח בטוח שאתה לא איזה בדרן?כי יש לך בדיחות ממש מצחיקות" היא ענתה שוב בהתגרות
"תראי מאמי,התחלתי עם ים היסטריות,כולן גמרו אצלי במיטה,ואת הולכת…" באתי להגיד לה שגם היא עומדת לגמור כמו כולן,אבל לפני שהספקתי היא ישר אמרה "בחלומות הכי גדולים שלך" ואחרי כמה שניות הוסיפה "מרחמת על אמא שלך,יצא לה בן כל כך חרמן ונצלן"
פה כל העצבים עלו לי,עד לאמא שלי,לא מספיק מה שהיא עוברת בבית,בגלל אבא שלי,עכשיו גם לשמוע מאיזה סתומה אחת מדברת עליה?! תפסתי לה ביד חזק,ואמרתי לה "יחתיכת מטומטמת,עוד מילה על אמא שלי אני דוקר אותך" היא העיפה ממני את היד שלה,ואמרה "תראה,ערס מטומטם אחד,אם אתה חושב שאתה מפחיד אותי אתה חי בסרט,מה אתה יכול לעשות לי?? ותן לי לחסוך לך מהתשובה,כלום,אתה לא יכול לעשות כלום,אתה כולך רק דיבורים,כמו כל ערס"
חייכתי,ואמרתי לה "מתה שאני אסתכל עליך ימסכנה"
היא צחקה,ואמרה "מת שאני ימות שתסתכל עלי" והלכה

"בואו נהיה השינוי שאנחנו רוצים בעולם"

נ.מ אדל
מה ניראה לעומרי המפגר הזה?אני פשוט שונאת אותו,שיתאבד!!
הלכתי לשכבה וראיתי את נועה,יושבת עם אוזניות,בוהה,אני לא יכולה לראות אותה ככה,הלכתי אליה,חיבקתי אותה חזק,הורדתי לה את האוזניות,ואמרתי "מה שלום החברה הכי יפה,מושלמת,מדהימה שקיימת בעולם?"
היא הורידה את הראש,הסתכלה עלי שוב,ואמרה "מה שלומי?אני מרגישה כאילו…….אין לי אפילו מטאפורה כדי להסביר עד כמה גרוע אני מרגישה"
הסתכלתי עליה,לקחתי לה את היד,ואמרתי לה "תקשיבי טוב נועה בן דוד,שום אידיוט,ערס שבעולם,לא ידכא לי אותך,נכון,את לא תשכחי ממנו,ואני גם לא מצפה ממך,אבל השיגעון שלנו לא יגמר בגלל איזה מפגר אחד ברור?"
היא חייכה ולא ענתה
"אני לא שומעת,ברור?"
שאלתי שוב
"חח כן ברור" היא צחקה ואמרה בקול
יצאנו להסתובב בבית ספר,וסיפרתי לה על מה שקרה באולם
"רגע,את רוצה להגיד לי שהוא הרביץ לך העומרי הזה?" היא שאלה בפליאה
"לא,הוא תפס אותי חזק ביד ואיים עלי,וזה קרה שניה אחרי שאמרתי משהו על אמא שלו,ואני מבינה שלכול אחד האמא חשובה,אבל היית צריכה לראות את המבט שלו בעיניים,חולה נפש" אמרתי עצבנית
"חחח די די מרקואית שלי,יש לנו עוד הרבה אנשים להתעצבן עליהם,את לא צריכה עוד אחד על הראש" היא אמרה צוחקת
"נכון,זהו אדל להירגע לנשום" אמרתי לעצמי,ובדיוק ראיתי מולי את עומרי ואיתו אביאל,לא רציתי שנועה תראה אותו,אז עמדתי מולה,ואמרתי "אה בואי נחזור לשכבה,חם פה"
היא חייכה,ואמרה "איזה חם?יורד פה עוד שניה גשם,תראי את העננים,ותרגישי איזה רוחות,חח סתומה"
היא הזיזה אותי,וראתה אותם גם
"בואי נלך,אל תסתכלי עליו,תעשי כאילו לא ראית" אמרתי לה,ובאנו להסתובב,אבל הם באו אלינו
"נו מה שלום ההיסטרית,עדין במצב רוח קרבי?" עומרי שאל