נסתרים : פרק 2

"היי אן, בואי!" זאת הייתה ג'ולי, החברה הכי טובה שלי, כשחושבים על זה היא גם היחידה. נכנסתי לרכב והתחלנו לנסוע. כשהסתכלתי על ג'ולי ראיתי רק דבר אחד שנתן לי נורה אדומה, בגדי המעודדות של התיכון. "את הולכת להיות גם השנה בנבחרת? כל הבנות שם ממש מרושעות" נאנחתי " את יודעת שאני צריכה להרזות 5 קילו, נכון?" לפי גופה, לא נראה לי בכלל, מי לא היה חושב אחרת? בלונדינית עם עיניים כחולות, שיניים לבנות וישרות וגובה 1.75. הגענו לחנייה של "תיכון לרבורי" ועצרנו שם. " טוב, בהצלחה" אמרתי לסיום. נכנסנו לבניין והיה די רועש יחסית ליום הראשון של השנה, מה שלא הפריע לאף אחד, חוץ מהאוזניים שלי.
פתאום ניגשו אלינו שרון, ראש נבחרת המעודדות עם "עיני הרצח" שלה ושרה וקייט, תאומות זהות שהן שפוטות של שרון עוד מכיתה ח'. התחילה שרה "שרון חושבת שפיט בוגד בה…" וקייט השלימה "ואנחנו רוצות שאת תבדקי את זה איך שאת עושה את זה." מאז שגיליתי שאני יכולה להיות נראית ובלתי נראית מתי שמתחשק לי, התחלתי לעשות מזה ביזנס* וכמובן שאף אחד לא יודע איך אני משיגה את כל המידע הטרי הזה שכולם מבקשים שאני אתן אותו. שרון סיימה "ואני רוצה לדעת מהר, ואת," היא פנתה לג'ולי "חשבתי שאת איתנו," ו"עיני הרצח שלה נכנסו לפעולה "כנראה שאת סתם שמנה שמסתובבת עם סתומה כמוה." הבטתי אל ג'ולי וראיתי את רגליה רועדות, ודמעות על סף עיניה. "כמה את הולכת לשלם על זה?" נעצתי בה עיניים והרגשתי שפניי מאדימות "20 דולר" היא התקרבה אלי עד שהיה בנינו מרחק של בקושי 2 ס"מ בין האפים שלנו, ויכולתי להרגיש את הבל הפה שלה בטעם דובדבנים "אז, את הולכת לעשות את זה?" ניסיתי להיות הכי רגועה שאפשר "כן" אמרתי אותו הכי יציב שאפשר " היום. 15:30.במגרש הספורט, כדאי לך להיות שם" הן הלכו מהמקום, ורגע לפני שנעלמו משדה הראיה שלנו, שרון הגניבה לנו מבט אחרון, רצחני וקר. "אני באה איתך" אמרה ג'ולי "מה?!" זה לא יכול להיות, היא תגלה אותי, היא לא יודעת ואין מצב שהיא תדע "את לא יכולה לבוא, את אף פעם לא רוצה לבוא."
"אבל עכשיו אני כן רוצה, רק לראות את גוש הקרח, שאמור להיות הלב שלה, מתנפץ לרסיסים."
היא ברחה משם מהר ולא יכולתי לעצור אותה. הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא להיכנס לשיעור הראשון בשנה, שהתחילה ברגל שמאל.

נכנסתי לכיתת הפיזיקה של מר בוילבסקי והתיישבתי בשולחן שליד החלון. מר בוילבסקי נכנס לכיתה והתחיל השיעור. "כיתה, יש לכם תלמיד חדש בכיתה, תכירו את ג'ק רוביין."
"אני יכול לשבת?" הוא שאל.
"אה, כן ,ברור. שב ליד אנה לרדון שם ליד הפינה." הוא ניגש בצעדים מהירים והתיישב.
המורה המשיך לדבר ולדבר וניסיתי להקשיב, אבל הייתי עסוקה בלחשוב איך אני משכנעת את ג'ולי לתת לי לגמור את העסק הזה בלי שתתערב וגם באיך לנחם אותה , כי בואו נכנס לפרופורציות, שרון צריכה ללמוד לסתום את הפה…
המשכתי לחשוב מה לעשות עד שמשהו קטע אותי.
פתק.
הרמתי אותו והסתכלתי מסביב לכיתה. אולי זה אמור להגיע למישהו אחר. סקרתי עוד קצת את המקום עד שעיני נתקלו בעיניו של ג'ק. הוא הסתכל עלי ואז הסתכל על הפתק בידי וחזר
אל עיני. סימנתי לו בידיי 'זה שלך?', הוא הניד ראשו לשלילה 'זה בשבילך' הוא סימן.
בפתק היה כתוב:
'תגידי,את יודעת על מה לעזאזל הוא מדבר? הוא הורג אותי משעמום.'
ג'ק
הנדתי לראשי בשלילה.

"אנה לרדון, מה זה צריך להיות?!" שיט! הוא לקח את הפתק מידי וקרא לעצמו "ג'ק רוביין, אם השיעורים שלי הורגים אותך משעמום, אולי עדיף שתלך למשרד המנהל ותיקח איתך גם את אנה לורדון איתך." יצאנו מהכיתה והדלת נטרקה מאחורינו. חרא! "אני מצטערת על שסיבכתי אותך…" הסתכלתי לצידו וראיתי שהוא לא היה שם.