נקמה- פרק שני.

'שני מאסרי עולם, 25 שנה כל אחד, 50 שנה אני הולך לבלות כאן. נהדר.'
חשב לעצמו תיאו תוך כדי שהסתכל על פניו במראה, חושב על דרכים להשיג מכונת גילוח בשביל להיפטר מהזיפים המכוערים שעל פניו.
'השופט אמר שאני לא יכול לקבל חנינות, ושכל בקשה שתוגש לחנינה לא תתקבל.
התנהגות טובה גם כן לא תעזור לי, כך שאין לי שום דבר לצאת מכאן.'
המשיך לחשוב לעצמו בייאוש והרגיש כאב משונה בחזו.
'אלא אם כן..' "אני אברח בעצמי" לחש לעצמו והרים את פניו מעלה.
הוא הסתכל במראה וגילה ניצוץ של דבר לא מוכר בעיניו הירוקות.
'אבל איך זה יהיה אפשרי? לברוח מכאן זה סיוט בפני עצמו, במיוחד שהשוטרת הזו רודפת אחריי כל הזמן.
אליזבת', נו באמת, סתם שחרחורת מטומטמת.
אבל בכל מקרה, אני נמצא כאן מספיק זמן בשביל לחשוב על תכנית בריחה.
אם זה לא יקרה בזמן הקרוב, זה יקרה בשנה הבאה, ואם לא אז בשנה שאחריה.
אף אחד לא מחכה לי גם ככה'.
תיאו התעצב מהמחשבה על דירתו הקטנה והריקה, שאין בה אף אחד וגם לא הולך להיות.
מאז שההורים שלו נרצחו, שהיה בן שש עשרה, תיאו היה עסוק בלשרוד בלעדיהם.
לפני רצחם, חייו היו טובים. הוא למד בבית ספר, היו לו חברים וחברות, היה לו כסף, והוא היה חופשי. חופשי במובן הטוב.
אך לאחר רצחם, העיפו אותו מהבית ספר מכיוון שלא היה לו כסף לשלם עליו, על חבריו וחברותיו התרחקו ממנו ונעלמו.
הוא עדיין היה חופשי, אבל חופשי במובן הרע, חופש בודד ללא אף אחד.
הוא הדרדר לפשע, החל לחשוב על נקמה במשפחת איבשקוב הגדולה.
במשך שנה שלמה גיבש את תכנית הנקמה שלו, מה יעשה, במי יפגע, ואיך יברח לאחר כל ביצוע של פשע מסוים.
במשך שנתיים רצח שבעה אנשים ממשפחת איבשקוב, בעזרת שני אקדחים וסכין אחד בלבד.
כל חודשיים חיפש לעצמו קורבן חדש, לאחר כשבועיים של תכנונים היה מבצע את הרצח.
הוא עשה את זה בשלבים, בכדי שמשפחת איבשקוב תסבול כמו שהוא סבל.
לאחר הרצח החמישי, הוא הבין שרק לרצוח אנשים זה לא בשבילו.
הוא התנגב באחד מן הלילות לבית משפחת איבשקוב המרכזי, וחטף את אשתו וביתו של ארתור איבשקוב הגדול, הבוס של המשפחה, ואנס אותן.
לאחר מכן רצח את בנם הבכור של ארתור ואשתו, ושלושה חודשים אחר כך רצח את בתם הקטנה, לנה, שהייתה אחת מחברותיו הטובות.
לאחר הרצח של לנה, תיאו גילה שהוא גורם חשוב במערכת של משפחת איבשקוב.
שבעצם, משפחת איבשקוב היא פירמידה אחת גדולה, ארתור איבשקוב יושב בראשה.
הוריו של תיאו היו ממקומים באמצע הפירמידה, מתחת לניק איבשקוב, שהיה הבן של אנדרה איבשקוב. הבן הבכור של ארתור שרצח באכזריות.
תיאו גילה שמשפחתו, משפחת אוזרה; הייתה אחת ממשפחות הפשע הגדולות ביותר בהיסטוריה.
אך כשמשפחת איבשקוב הגיע לאיזור, הגדולה של משפחת אוזרה קטנה מכיוון שרצחו את סבו של תיאו, ג'ייקוב אוזרה, שהיה מנהיגה הגדול.
הוא גילה שהוריו כרתו ברית עם משפחת איבשקוב, שהם יהיו חלק מהפירמידה המלכותית, אומנם בתור משרתים, אך זו הייתה ההגנה הטובה ביותר.
'עשינו הכל בכדי להגן עלייך תיאו, אך לא הצלחנו. מקווים שתמצא מקום בלבך לסלוח לנו'
תיאו זוכר את המכתב מוכתם הדם בשולחן שבסלון ביתם, לאחר שמצא את גופות הוריו שוכבות, דוממות ונוטפות דם על הרצפה.
הוא זוכר ששעות ארוכות ישב על הרצפה, ממרר בבכי, עד שכעס צורם חדר לגופו.
הוא זוכר שלאחר שהביא את גופות הוריו לבית החולים וחזר לביתו, הוא ישב ליד שלולית דם גדולה והחל לכתוב מהדם בעזרת אצבעותיו את המילה שהופיעה במחשבותיו.
נקמה.
הוא רצה לנקום, הוא רצה לגרום סבל רב לבני משפחת איבשקוב, כפי שגרמו לו ולהוריו.
וכיום, למרות שתיאו נמצא בכלא, הוא מרגיש שהוא הצליח לנקום בהם.
משפחת איבשקוב איבדה מספר רב של אנשים חשובים, וכעת יש על עורם צלקת גדולה ומכוערת.
בדיוק כמו שלתיאו יש.

לפתע נשמע קול פעמון צורם שקטע את חוט מחשבותיו.
תיאו מצא את עצמו יושב על רצפת התא בצמוד לקיר, רגליו צמודות לחזו והוא עוטף את ברכיו בזרועותיו, ממש כמו ילד קטן.
"סם, סם תתעורר!" תיאו צעק כאשר נזכר שסם ביקש ממנו להעיר אותו כאשר נשמע צלצול פעמון.
סם התעורר במהרה והתרומם מהמיטה לישיבה, שולח את ידיו למטה ולוקח את נעליו, נועל אותם במהרה.
"זה בשביל האוכל נכון? אני גווע" אמר תיאו ונשען על הסורגים המפרידים בין התא שלו לשל סם.
"כן" ענה סם בקצרה ונעמד על רגליו, מחכה לדבר שתיאו לא ידע מהו.
לאחר כמה רגעים של שקט וציפייה, נפתחה הדלת ושני שוטרים עמדו בפתח, שוטר ושוטרת.
השוטרת הייתה לא אחת אחרת מאשר אליזבת'.
"אתם יודעים מה לעשות, אנחנו פותחים את התאים ואתם מסתדרים בטור מסודר ובלי בעיות" אמרה אליזבת' בקול נוקשה ופנתה לצד השמאלי של התאים, איפה שהתא של תיאו ניצב.
השוטר השני הסתובב לצד הימני של התאים והחל לפתוח את כולם במהירות. כל הפושעים יצאו מתאיהם והסתדרו בטור מסודר אחד אחרי השני.
כאשר אליזבת' הגיע לתא של סם, הוא נשען על דלת הסורגים והסתכל עליה במבט ממזרי.
"ערב טוב אליזבת', מה שלומך היום?" שאל אותה תוך כדי שהתעסקה במנעול תאו.
"שלומי מצוין סם, ומה איתך?" שאלה בחיוך ופתחה את דלת תאו.
"אני מעולה כתמיד" ענה לה בקריצה ויצא מהתא, עומד בטור כמצופה.
אליזבת' התקדמה אל עבר התא של תיאו, וכאשר ראתה אותו עומד ומחכה לה, החיוך שעל פניה נמחק והפך להבעה נוקשה.
"בלי בעיות אוזרה" אמרה ופתחה במהירות את דלת תאו.
הוא הסתכל עליה בשקט והתקדם אל עבר הטור, עמד מאוחרי סם ושילב את ידיו.
"אתה לא מוצא חן בעיניה אה?" שאל סם בחיוך.
"היא רודפת אותי מאז שנכנסתי לפשע, אז כנראה שכן" ענה תיאו בנימה צינית.
"היא יפהפייה, אך היא שוטרת" אמר סם והסתכל לעבר אליזבת'.
"שוטרות הן הכי גרועות" אמר תיאו בגלגול עיניים, "אכן כן" הסכים איתו סם, שניהם פרצו בצחוק ולחצו את ידיהם בהסכמה.
"שקט, בנים" נשמע קולה של אליזבת' שעמדה מאחוריהם.
"סלחי לי אליזבת' יקירה, אני רק ניסיתי לשחרר קצת את ידידי תיאו מההבעה הרצינית שעל פניו, פעם ראשונה בחיי שקיבלתי כוויה" גיחך סם.
"הייתה לי הרגשה ששניכם תתחברו, כנראה שצדקתי" אמרה אליזבת' וחייכה אל סם, אך שהביטה בתיאו שלחה אליו מבט קר.
"בהחלט צדקת, אני מכיר את תיאו רק ארבע שעות והוא כבר נמצא עמוק בליבי, אחותי התאומה" אמר סם בצחוק ושלח את תיאו מבט מתגרה. "תשתוק" אמר תיאו בשעשוע.
"תגידי אליזבת', יהיה מצש שתשיגי לנו מכונת גילוח? השיער שלי מתחיל לגדול בצדדים ואני שונא את זה, והזיפים של תיאו מציקים לו. תוכלי לברר?" שאל אותה סם בתחינה.
"אני יראה מה אוכל לעשות" היא ענתה לו לאחר רגע קצר של שתיקה, סם הנהן ושתק גם הוא.
הטור החל ללכת, הם יצאו מחדר התאים אל חצר גדולה וחשוכה. כמה רגעים קצרים לאחר מכן האורות נדלקו והאירו את החצר הגדולה, שהייתה מגודרת בחומה גדולה וחוטי תיל רבים בראשה.
כל הפושעים התפזרו בשולחנותיהם, תיאו לא ידע לאן לפנות.
"בוא איתי" אמר סם ומשך את תיאו איתו אל עבר שולחן קטן ומרוחק בעל שני מושבים.
סם התיישב במקומו ותיאו התיישב אחריו.
"בגלל שאני הכי צעיר כאן, אחרייך כמובן, הם מבודדים אותי מכל השאר בשביל שהבוגרים לא יתעסקו איתי" אמר סם והחל לאכול מן צלחתו עוף מטוגן ואורז.
תיאו הסתכל על צלחתו, השתהה לרגע ואז אחז במזלגו והחל לאכול גם הוא.
"אז גם אני הולך להתבודד עכשיו?" שאל תיאו בזמן שהכניס כף אורז לפיו.
"אולי, אבל אתה לא תהיה לבד. יש לך אותי" אמר סם והמשיך לקלף את העור מהעוף.
לאחר כעשר דקות שתיאו וסם ישבו ואכלו בשתיקה. קם גבר גדול וקירח ממושבו, והחל להתקדם אל עבר שולחנם.
סם הרים לרגע את פניו מצלחתו, וכאשר הבחין בגבר שהתקרב הוא נתקף חרדה. תיאו הצליח לזהות זאת על פניו במהירות.
"מה קרה?" הוא שאל בלחישה, "זה ניקיטה בלייקוב, אחד הוותיקים כאן. הרגלו הוא לעשות דברים איומים לאנשים החדשים שמצטרפים לכאן" הסביר סם.
"אז מה יקרה עכשיו?" שאל תיאו, "נקווה ששום דבר. פשוט תשתוק ואני אדבר" אמר סם ושניקיטה עמד לצד שולחנם הוא הרים את ראשו שוב והסתכל עליו.
"נו נו נו, אני רואה שיש לנו כאן בשר טרי" אמר ניקיטה במבטא רוסי כבר ושילב את ידיו הגדולות.
"תיאו אוזרה נכון? שמעתי עלייך, עשית הרבה צרות" אמר וחייך, חושף שורה לא ברורה של שיניים חסרות וצהובות.
"כן זה תיאו אוזרה, מה אתה רוצה ניקיטה?" שאל אותו סם, ניקיטה הביט בו מבט מאיים.
"אל תתערב סם, זה ביני ובינו" אמר וחזר להביט בתיאו.
"לא זה לא, עכשיו תעזוב אותו בשקט ותחזור למקום שממנו באת" אמר סם, ניקיטה המשיך לחייך והתעלם מדבריו.
"שמי ניקיטה בלייקוב, נעים מאוד" אמר לתיאו והושיט את ידו הגדולה לעברו.
תיאו שתק ולא הניע שריר.
ניקיטה הסתכל עליו בשקט, ולפתע צחוק גס ומחריש אוזניים נפלט מפיו.
"טוב ילד, חבל מאוד" אמר ומבטו המשועשע הפך לרציני.
"תיזהר ממני, תיאו אוזרה, אין לך מושג לאן הגעת" אמר ניקיטה במבט מאיים, הסתובב וחזר לשולחנו.
"כל הכבוד ששתקת תיאו, אחרים לא היו מסוגלים" אמר סם לאחר רגע קצר של שתיקה.
תיאו הסתכל אל עבר שולחנו של ניקיטה, שישב עם עוד ארבעה גברים אחרים שדמו לו, אוכל וצוחק בגסות.
תיאו נאנח, והמשיך לאכול בשתיקה.