עם לב פתוח-פרק 8

נכנסנו לשיעור בדיוק לפני שאתי נכנסה והתיישבנו בשולחנות מאחורה, תפסנו את כל השורה האחורית וליד מייקל התיישב איזה ילד ממגמת רפואה לא כל כך משנה הוא ממילא לא מדבר.
מלודי התיישבה לידי ואתי נכנסה
"בוקר אהובים שלי, איך עבר עליכם השבוע שלא הייתי?"
אחד הערסים בשורה הראשונה ענה לה
"תקשיבי היה סיוט! שבוע שלם בלי שיעורים באנגלית? קצת רחמנות"
"אני מקווה שהתגעגעתם כי יש לנו הרבה חומר בדקדוק להשלים אז מהיום תביאו כל שיעור ספר דקדוק, בסדר?"
כולם נאנחו בסבל חוץ ממייקל, הוא אהב לתקן את כולם בדקדוק ואני חושבת שכולם רצו להרביץ לו אפילו אני לפעמים לא סבלתי אותו כשהוא תיקן את ההגיה שלי. כל הזמן אומר לי: "you have to enunciate" אני יודעת לדבר! יש מילים שקשה לי לומר כי יש בהן יותר מידי אותיות עיצור והן נשמעות שונה מאיך שכותבים אותם. מלודי כתבה על דף והעבירה אותו לצד שלי של השולחן:
"תגידי איימי, מה הקטע שלך עם ארתור?"
"איזה קטע?"
"המבטים שאתם נותנים אחד לשני! זה נראה כאילו אתם מסתירים משהו"
"אני לא יודעת על מה את מדברת, הוא חתיך למה לי לא להסתכל עליו?"
"לא יודעת אולי כי זה לא מבטים של ' או מיי גאד איזה חתיך!' זה משהו אחר,
למה את לא מספרת לי? אני חברה שלך"
לקחתי נשימה ארוכה, הורדתי את המשקפיים שלי וניקיתי אותם עם החולצה שלי, לא באמת רציתי לומר לה את האמת אבל אני לא יכולה להסתיר את זה ממנה לחשתי לה כשאתי התחילה לדבר על זמנים
"ראיתי אותו במרפאה אתמול, וגם בקניון. הייתה לי הרגשה שהוא עוקב אחריי, זה הכל"
את שאר השיעור העברנו בהקשבה לאתי, כשנשארו עוד עשרים דקות היא כנראה סיימה ללמד את מה שהיא הייתה צריכה ללמד והיא שיחררה אותנו. כולם צרחו משמחה ולא הפסיקו להודות לאתי
"באמת שאין צורך, אני לא מקבלת כסף אם מחמיאים לי"
כולם צחקו ויצאו בשקט מבית הספר, סימסתי להארי ששחררו אותנו ושנחכה להם בקיוסק שליד בית הספר
"למי יש כסף לשקית שוקו?"
מייקל אף פעם לא יתבגר, תמיד כשאנחנו מחכים לאוטובוס הוא מלווה ממישהו כסף לשקית שוקו
"לי יש, אבל אתה חייב לי כבר 15 שקל מכל הפעמים הקודמות ועכשיו"
"אינ אחזיר לך היום אצל ג'ונתן"
גיחחתי והוצאתי עשר שקל מהארנק שלי
"אם אתה כבר בקיוסק תקנה לי ברד ושני חמצוצים"
הוא לקח את המטבע הלך חקיוסק ובאמצע הדרך הסתובב ושאל אותי
"לשים את החמצוצים בתוך הברד?"
"יש עוד דרך?"
מייקל עשה פרצוף נגעל, מלודי אמבר וג'יין הצטרפו אליו והם נכנסו לקיוסק, התיישבנו על המדרכה ליד תחנת האוטובוס וחיכינו להארי, ג'ונתן וארתור. משום מה כולם קוראים לו ארטי, אני לא מבינה אותם כי זה לא השם שלו אבל שיעשו כרצונם אני לא מחליטה עליהם. מייקל חזר עם מלודי, ג'יין ואמבר כששקית השוקו בין השיניים שלו, ברד גדול ביד אחת וביד שנייה שני חמצוצים צבעוניים ושני נחשי גומי
"למה קנית נחשי גומי?"
"כי נשאר עודף אז קניתי בשביל אנה ומיקה, כי הן היחידות שאין להן משהו מהקיוסק"
אנה הסמיקה קצת ואמרה
"לא היית צריך, למרות שאני מתה על נחשי גומי"
"מה לא הייתי עושה בשביל ה'חברה' שלי?" הוא עשה מרכאות באוויר וחייך,
מייקל ואנה כאילו ביחד מאז שנה שעברה כי כמה בריונים איימו על אנה ומייקל הגן עליה אז הם החליטו שהם ביחד, אני באמת מקווה שמייקל יאמר לאנה את האמת בערבץ ראינו את שאר חבירינו מעבר לכביש ונופפנו להם שיבואו, הארי דפק ספרינט לעברנו, התיישב ליד ג'יין ונישק אותה. האוטובוס הגיע בדיוק בזמן וכולנו עלינו עליו, אפילו ארתור למרות שאין לי מושג איפה הוא גר.
"מתי להיות אצלך בבית? אם אנחנו כולנו באים לארגן הכל לפני?" שאלתי את ג'ונתן שישב בספסל מולי ליד אמבר ששמעה מוזיקה באוזניות הענקיות שלה
"אהממ… בחמש כזה? כי משלוחים צריכים להגיע ואני לא יכול להיות סבל לבד.."
הארי נדחף באמצע המשפט של ג'ונתן
"כן! וצריך את החוזק שלך כדי לקחת את כל ארגזי הקולה"
הארי וכל השאר צחקו קצת שהפשלתי את השרוול ועשיתי שריר, התחנה הראשונה שאחד מאיתנו ירד הייתה של מלודי, כולנו אמרנו לה שלום והאוטובוס המשיך לנסוע, אחרי זה כל תחנה אחד מאיתנו ירד, אני ירדתי לפני מייקל וארתור,
"נתראה בערב" אמרתי ונופפתי להם לשלום אחרי שירדתי מהאוטובוס וחזרתי הבייתה.
כשהגעתי לבית ראיתי שהדלת לא נעולה, פתחתי את הדלת באיטיות וראיתי את אליס יושבת על הרצפה בסלון ורואה טלוויזיה
"היי אליס, איפה אמא?"
"בחדר שלי, היא לקחה אותי לבית היום, הוא נראה נחמד כזה אבל יש בו מלא אנשים"
"את זוכרת אולי איפה הבית הזה?"
היא ניענעה את ראשה לשלילה והמשיכה לדבר
"כולם הולכים כל היום בפיג'מה ולכל אחד יש חדר, וכל החדרים נראים בדיוק אותו הדבר"
היא קמה וכיבתה את הטלוויזיה, היא התקדמה אליי וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה והלכתי איתה למטבח
"אמא אמרה שמחר אני עוברת דירה לבית הזה שכל החדרים בו נראים בדיוק אותו הדבר והיא הולכת לארוז לי דברים לנסיעה כי אני לא חוזרת הביתה בזמן הקרוב"
היא פתחה את המקרר והוציאה ממנו מעדן, סגרתי אחריה את המקרר ושאלתי אותה אם היא רוצה לעזוב
"אמא אומרת שיהיה לי יותר טוב שם, אז אני מאמינה לה. יש שם מישהי שממש דומה לחברה שלך, אניטה או משהו כזה?"
"את מתכוונת לאנה?"
"כן, אנה, האישה ממש נחמדה, היא אומרת שהיא יכולה לתקשר עם רוחות"
אמא של אנה נמצאת במוסד לחולי נפש כבר למעלה משנה, אמא הולכת להעביר את אליס למוסד לחולי נפש? אבל היא לא חולה! היא פשוט קצת מתוסבכת וזה רגיל
"אמא אומרת שיהיה לי חדר משלי, אני לא חולקת אותו עם אף אחד, לא עם ג'ואנה כי ג'ואנה לא באה, היא אומרת שתבואו לבקר לעיתים קרובות. אני אתגעגע אלייך איימי, את תהיי לי חסרה" היא סיימה את המעדן וזרקה אותו לפח.
"גם אני אתגעגע אלייך אליס, אני אבוא כל יום אחרי בית ספר, בסדר?"
"אם אמא תרשה כי היא אומרת שאי אפשר לבקר כל הזמן"
היא חיבקה אותי עוד פעם ועלתה למעלה. השעה הייתה שתיים בצהריים, כדאי שאתחיל להתארגן למסיבה של ג'ונתן. עליתי לחדר שלי ושמתי את הטלפון שלי בטעינה כשראיתי שמישהו שלך לי הודעה:
"היי, זה ארתור למרות שאמור להיות לך את המספר שלי :) רציתי לדעת אם כדאי לי לבוא בחמש כמוכם או לבוא ישר למסיבה?"
אני לא חושבת שכדאי שאני אראה אותו לפני שבע אז כתבתי לו לבוא ישר למסיבה כדי שהוא לא יזיע בסחיבה ותירוצים אחרים. הנחתי את הטלפון על השולחן וחיפשתי את תיק האירועים שלי, למרות שכשאני חושבת על זה כדאי לי לבוא לפני בבגדים נוחים ואני אחליף אצל ג'ונתן לבגדי של המסיבה, הוצאתי תיק של "לואי ויטון" שאבא שלי קנה לי בחנות זיופים ושמתי שם בגד ים שמחובר מקדימה ומכסה לי את הפופיק אבל לא את המותניים והגב, נעלי העקב החדשים שלי, חולצה לבנה צמודה רק עם כתפייה אחת וג'ינס אפור כהה.
סגרתי את התיק הנחתי אותו ליד הדלת שלי והלכתי להתקלח.
כשסיימתי להתקלח ולייבש את השיער שלי השעה הייתה כבר שלוש וחצי, שמתי טי שירט ישנה של ג'ואנה שקצת גדולה עליי אבל יושבת עליי יפה בתור חולצה משוחררת, טייץ שחור ונעלי בובה. החלקתי את השיער שלי עם מחליק ושמתי איפור, לקחתי מסיר איפור ודחפתי אותו לתוך התיק עם בגדי ההחלפה שלי כדי שאוכל להוריד איפור אחרי המסיבה ולפני האפטר פרטי שאנחנו עושים אצל כולם אחרי המסיבה האמיתית, אנחנו הכי אוהבים אפטר פרטיס בבית של ג'ונתן ואמבר כי יש להם בריכה. כשסיימתי עם כל הדברים האלה השעה הייתה כבר ארבע ורבע ומלודי סימסה לי להיא עוד חמש דקות מחוץ לבית שלי ושאמא שלה תסיע אותנו ואת אנה ומיקה לבית של ג'ונתן. כשעברתי ליד החדר של אליס ראיתי שאין מצעים על המיטה שלה ושהארון ריק. רציתי לבכות אבל ידעתי שזה לא יעזור וחוץ מזה היום אמור להיות סובב סביב ג'ונתן ולא סביבי אז יצאתי מהבית ונכנסתי למכונית של אמא של מלודי.