הכוכב התאהב בי פרק 13- ואחרון!

"אבל בזכותך ניצלנו, קרול, אהובה שלי!" אמר מאט.
"זה החבר שלך?" צחקה אמי.
"כן! מה רע בו?" שאלתי כועסת על כך שאמא צחקה.
"לא רע, פשוט לא חשבתי שתצאי עם מפורסם…." אמרה אמא.
"אמא! רק כמה דקות שאנחנו חיים וכבר את מביכה!" אמרתי.
"גם ההורים שלי חיים בזכותך, קרול. וגם אבא של מלודי, וההורים הביולוגים של ג'ייק וגם של זאק והילרי. כולם קיבלו את המשפחה שלהם חזרה! בזכותך, קרול!" אמר מאט.
"אני לא זוכרת כלום!" אמרתי.
"את פגשת את כולנו כשהיינו מתים והכוחות שלך פעלו ואת החיית את כולנו!" אמר אבא.
"כן, ואז טיפלו בנו בבית החולים ועכשיו כולם בריאים ושלמים!" שמעתי את הילרי. הבטתי לכיוון הדלת וראיתי את כולם.
"אני לא מאמינה….. אבל למה אני לא זוכרת?" שאלתי והבטתי במאט שהיה לידי.
"זה בגלל החשמל…. השתמשת בחשמל, חשמל ומים. השכחה היא כנראה תופעה מההלם." אמר מאט.
"אני חושבת שאני מתחילה להיזכר…. רגע, אבל התכנית!!! ימשיכו לרדוף אותי כדי להפוך אותי לשפן נסיונות!" אמרתי בחשש.
"בעצם…" אמר זאק והתיישב לידי "את נחשבת לגיבורה…" אמר. הבטתי בו במבט שואל והילרי מיהרה להסביר: " את זוכרת את המפלצות?" שאלה.
"לא….. רגע, בעצם כן!" אמרתי.
"הם רדפו אנשים במשך שנים. לא באמת האמינו לסיפור, אז לא ייחסו לו חשיבות רבה, אבל בזכותך, קרול, העולם ניצל. חוקרים גילו כי היה למפלצות תכנית להשמיד את העולם. תכנית מסובכת. המפלצות האלה הרגו את כל בעלי הכוחות, אז הם חיפשו אותך. אחד מהם הרגת, ואת השני החלשת במידה משמעותית ואז אנשים אחרים הרגו אותו." הסבירה הילרי.
"אבל גם מאט עזר!" אמרתי נחושה.
"את עשית את הרוב! אין מישהו נוסף שמגיע לו קרדיט חוץ ממך…" אמר מאט בזמן שחייך אלי.
"לא! אתה גם עזרת! מאוד!" אמרתי.
"לא באמת. וחוץ מזה- בזכותך אנחנו חיים עכשיו!" אמר מאט.
"היי, בואו נצא לטייל!!" הציעה מלודי.
"קדימה!" אמר ג'ייק.
"רעיון מעולה!" אמרה הילרי.
"בואו נצא!" אמר זאק בזמן שניבה להקים אותי מהמיטה.
"זה יעשה לך רק טוב!" אמר מאט שעזר לזאק להקים אותי.
"לא…… אני לא רוצה…… אני לא רוצה לפגוש עוד אנשים…." אמרתי.
"נו…… אבל יהיה לך כיף! בואי…." אמר מאט.
"לא…." אמרתי.
"נקנה לך גלידה…." אמרה מלודי.
"או פיצה…." אמר ג'ייק.
"יותר טוב- גם וגם!" אמרה הילרי.
"אני לא רוצה…" הסטתי מבטי כלפי הרצפה.
"אני יקנה לך סנאי מחמד…." ניסה מאט לגרום לי לקום.
"אבל….." לא הספקתי לומר את המילה השנייה ומאט נישק אותי.
"אבל מה?" שאל מאט שניתק את ראשו ממני.
"בסדר….." אמרתי באי רצון.
"יש!!! כן!" צעקה מלודי משמחה. כשקמתי הבחנתי שאני לבושה במדי בית החולים.
"אסור לך להוריד את זה עד שישחררו אותך מבית החולים." אמר ג'ייק ששם לב שהתקדמתי לעבר הבגדים המקופלים על השידה.
"מה?! אבל הבגדים האלה מכוערים!" אמרתי וכמעט שצעקתי.
"זה לא כזה נורא…" אמרה מלודי.
"למה רק אני עוד מאושפזת?" שאלתי.
"את נפגעת הכי קשה. יש לך פצע עמוק בגב, מנסים לטפל בזה…" אמר זאק.
"אוף!" רקעתי ברגלי.
"אנחנו נחכה לכם למטה" אמרה אמא שלי. בחיי ששכחתי שהיא שם.
"בסדר" אמרתי וכלם מלבדי ומלבד מאט יצאו מהחדר וסגרו אחריהם את הדלת.
"אני רוצה בגדים נורמלים!" צעקתי ושוב רקעתי ברגלי.
"ואוו, בסוף הרצפה תישבר….." אמר מאט וגיכך.
"מצחיק" אמרתי בציניות.
"טוב, אני מצטער שאת לא יכולה להחליף את הבגדים האלה, אבל את יפה בכל בגד, גם בזה!" אמר מאט וחייך.
"לא רוצה!" אמרתי והרגשתי כבת שנתיים. רקעתי שוב ברגלי.
"לא רוצה מה?" שאל מאט.
"להישאר עם…. עם זה…." אמרתי ורקעתי ברגלי, שוב. מסתבר שזה משחרר.
"הרצפה באמת תישבר בסוף…" אמר מאט וצחקק בזמן שהתקרב והרים אותי כמו תינוקת הנישאת בידי אמה.
"מה אתה עושה?" שאלתי כשהרים אותי.
"עכשיו הרצפה בטוחה…." אמר מאט וקירב את ראשו לשלי. שפתינו נפגשו ומאט הניח אותי על מיטת בית החולים תוך כדי הנשיקה.
"התגעגעתי…." אמרתי כשראשינו ניתקו לבסוף.
"למה?" היתמם מאט.
"אליך…. אתה יודע, בחיים…." אמרתי.
"אתם באים?" צעקה לנו מלודי מלמטה.
"כבר" עניתי לה. אחרי מספר דקות של ארגון יצאנו כולנו לטייל. ביציאה חיכו הרבה צלמי פאפרצי אבל התחמקנו מהם. טיילנו באותו שדה שבו נחשפו כוחותי. המקום היה מדהים, אבל לא כמו ה'חורשה הנטושה'. אחרי הטיול הלכנו לסרט. מאט קבע מופע בעוד שבועיים ויום. נהנינו מאוד. שמחתי שיצאנו לטייל, ושמחתי שנתנו לי אישור לצאת לכמה שעות מבית החולים.
"היה מדהים!" אמרתי למאט בזמן שאירגן לו את המיטה לידי. הוא לא רצה להשאיר אותי לבד בלילה בבית החולים ובגלל שלא היו הרבה מטופלים, נתנו לו לישון על המיטה השנייה בחדר בית החולים.
"את עדיין רוצה סנאי מחמד?" שאל אותי מאט.
"לא" עניתי לו.
"טוב…. לילה טוב…" אמר וכיבה את האור.
"מאט" קראתי בשמו.
"מה?"
"אני אוהבת אותך" אמרתי.
"קרול, את הדבר שהכי חשוב לי בחיים! גם אני אוהב אותך." אמר.

"אמנדה, רדי לאכול! ותקראי גם לשון!" ביקשתי מאמנדה, הילדה שלי. כבר 15 שנה עברו מאז ששיחררו אותי מבית החולים. נישאתי למאט ויש לנו 2 ילדים: אמנדה- בת 10 ושון- בן 8. סיפרנו לילדים את כל הסיפור שלנו. מלודי נישאה לג'ייק, והילרי לזאק. מה שמצחיק זה שהבנים תכננו להציע לנו נישואין בזמן שנהיה כולנו בדייט משולש. אף אחת מאיתנו לא נזקקה להרבה מחשבה כדי להסכים. ואתם זוכרים את קיידל? מהמסיבת פיג'מות. הוא התחתן עם לא אחרת משר ויולט! הילדה השוויצרית מבית הספר! בערך כחודשיים אחרי השחרור שלי מבית החולים פגשנו אותה בבית הספר. היא כבר לא הייתה שויצרית היא השתנתה, לטובה. קיידל וויולט התאהבו ו…. אתם יודעים את ההמשך. גיליתי שאני יכולה גם להעיר מתים, בלי שאצטרך למות בעצמי. את ההחלטה להחיות את דודה קייסי קיבלתי לאחר חצי שנה מאז שהשתחררתי מבית החולים. גם היא הפסיקה להיות מרושעת ועכשיו היא הדודה הכי טובה בעולם! טוב, זה בערך כל הסיפור…. מקווה שנהניתם….