"אהבה בלתי אפשרית"-סיפורי ערסים עומרי ואדל פרק 4

פרק 4-
אחרי כמה שניות אלה אמרה "המורה איתמר,אתה בן אדם ממש קיטשי,מה זה השעמום הזה עכשיו?"
קמתי מהכיסא,ואמרתי לה "למה שלא תשתקי ילדה מטומטמת אחת?"
המורה הסתכל על שתינו בחיוך,לא הבנתי,כבר הייתי בטוחה שהוא הולך לגרש אותנו מהשיעור
"סליחה?אתה לא הולך לגרש אותנו?"שאלתי בפליאה,וגם אלה הסתכלה עליו בפליאה
"למה לי?" הוא שאל בחיוך והוסיף "ילדה אחת חושבת שאהבה זה קטשיות,וילדה אחרת מתה לשמוע מה יש לי להגיד על זה,ניראלי ששתי הבנות האלו חייבות להיות בשיעור הזה אם כך,אז למה שאני יגרש אותן?"
חייכתי,וישבתי

"באבנים שמבקריך משליכים עליך,תוכל להקים לך פסל"
-קנט-

"לדעתי אהבה זה דבר שאין לו הגדרה כללית,אלה רק הגדרה עצמאית,כל אחד מכם מקבל אותה בצורה שונה,וזו המשימה שלכם,להגיד לי מהי אהבה בשביל כל אחד" איתמר אמר,ואני לא אשקר,זה ממש עניין אותי,ניראלי זה המורה הראשון בעולם שהוא לא כזה צבוע
"המורה,מתי נספיק נשאר רק עוד דקה לשיעור" שון אמר
"בטח שיעור הבא" עניתי בטוחה בעצמי
"לא,לא שיעור הבא,ולא שיעור אחרי,ולא שיעור אחרי" הוא ענה ולא הבנו כלום
"אז מתי בסוף שנה?" שיראל ענתה בגיחוך ולגלוג
"כן" איתמר ענה,וכולם היו מופתעים
"מה סוף שנה?אתה צוחק נכון?" שאלתי לא מבינה כלום
"יש לי הרגשה שהשנה הרבה מכם הולכים לחוש את תחושת האהבה,אני לא יכול להגביל לכם זמן מסוים להגיד לי מה זה,תקחו את השנה הזו כשנת משימה,תרגישו בה,ובסוף נראה כבר" איתמר ענה
-צלצול-
אני ושון יצאנו מהכיתה,חושבים על מה שאיתמר אמר לנו
"חכם המורה הזה" שון אמר
"כן,הוא ממש חמוד,התאהבתי בו" עניתי בצחוק
"חחח" שון צחק,והוסיף "רגע?איפה נועה"
פתאום נזכרתי שכבר הרבה זמן לא ראינו אותה,והלכנו לחפש אותה
עבר מלא זמן,חיפשנו בכל מקום
ולא מצאנו אותה,עד שבסוף נכנסו לאולם טקסים,ראינו אותה יושבת בצד,בוכה,רצנו אליה,ישבנו לידה,וחיבקנו אותה חזק
"מה קרה יפה שלי?" שון שאל
היא לא ענתה,היא המשיכה לבכות כאילו ראתה רוח רפאים,ניגבתי לה את הדמעות,ואמרתי לה "די תרגעי,תנשמי,מה קרה?"
היא הסתכלה עלינו,ואמרה "ראיתי אותו"
לא הבנו על מי היא מדברת
"את מי?" שון שאל
"את אביאל!!" היא ענתה וירדו לה דמעות,חיבקתי אותה חזק חזק,ושאלתי אותה "קרה משהו?הוא עשה לך משהו"
היא הסתכלה עלי,ואמרה "לא,הוא לא דיבר אלי ואני לא אליו,פשוט שירדתי מהבמה וראיתי אותך מדברת עם איזה אחד חזרתי אחורה,ונכנסתי למאחורי הקלעים,הסתכלתי במראה וראיתי אותו שם,הייתי בטוחה שאני מדיימנת,אבל אז הסתובבתי,וזה באמת היה הוא"
שון לקח לה את היד,הרים אותה,אחר כך גם אני קמתי,והלכנו ביחד מחוץ לאולם "תפסיקי לבכות אחרת אני אבכה" שון אמר בצחוק,והיא חייכה
"סוף סוף יוצא מהאבן הזאת חיוך" אמרתי לה,וחיבקתי אותה,בדרך סיפרתי לה הילד שהכרתי,שון סיפר לה על המורה החדש,עידכנו אותה בכל מה שקרה בשעה אחת
"פאק!!" אמרתי
"מה קרה?" הם שאלו אותי
"האייפון שלי באולם,שכחתי לקחת אותו" עניתי מבוהלת
"חח סתומה" הם צחקו,ושון הוסיף "לכי קחי,אנחנו מחכים לך פה"
חייכתי ואמרתי "תודה,אבל לא,אני ישאר שם,באלי גם ככה לרקוד"
הם הסתכלו אחד על השנייה,ואמרו "טוב ביי גאון"
הלכתי לאולם,ומצאתי את הטלפון,עליתי לבמה,ושמתי שיר לרקוד,בספרדית ברור "amor mio" מתוך "Aliados"

נ.מ עומרי
אחרי שהלכתי מההיסטרית ההיא,ישבתי במשרד של המנהל,עם אביאל,הוא דיבר איתנו על הבית הספר,חוקים וכל השטויות האלו,הוא אמר קחו שעה חופשית,תכירו את בית הספר,יצאנו מהמשרד שלו,וטיילנו בבית ספר
"בוא לאולם טקסים,אולי קורה שם משהו מענין,כוסיות חדשות"