בלודי טאון- פרק 1
~טים ריצ׳רדס רץ בצד הכביש והגיע אל שלט הכניסה הישן שעליו כתוב באותיות גדולות ׳ברוכים הבאים לבלאקפולס׳, הוא נשען על העמוד הרחב שהחזיק את השלט והתנשף, השיר באוזניות נעצר ועל מסך האייפון היה כתוב ׳אמא׳, ״הלו״ הוא ענה והתנשף
״הי, חומד איפה אתה?״ היא שאלה וקולה נשמע מודאג
״אני עושה ריצה, אני עכשיו ליד שלט הכניסה לעיירה״ הוא אמר והתמתח
״אתה משוגע!? עכשיו עשר בלילה ואתה 10 קילומטרים מהבית!״ היא צעקה
״אל תדאגי אני עכשיו חוזר חזרה״ הוא אמר וניתק, הוא תקע את באוזניות באוזניו והחל לרוץ אבל מיד עצר, באמצע הכביש שכבה נערה, עיניה עצומות והיא לבשה שמלה כחולה כהה ונעליים שחורות, אור הירח האיר את פניה, ״את בסדר?״ הוא צעק, טים הרגיש שמישהו מאחוריו אז הסתכל לרגע וכשהסתובבתי חזרה הנערה לא הייתה שם, הוא החל לרוץ, מודאג ממה שראה, הוא רץ כבר 2 קילומטרים ומכונית שעברה במהירות לידו הבהילה אותו,הוא הרגיש משהו על רגלו גורר אותו לכיוון היער~
״זה פשוט נורא מה שהולך בחוץ״ אמא של ג׳אז אמרה בזמן שהיא ירדה במדרגות לכיוון המטבח, ״מה הולך בחוץ?״ ג׳אז שאלה ולקחה תפוח ״אתמול בלילה רצחו עוד נער. נראה לי שקראו לו טים, הכרת אותו?״ אמא שלה מזגה לעצמה קפה וסידרה את התיק השחור שלה,טים היה אחד החברים הטובים של ג׳אז עד כיתה ח׳ כשהוא התחיל לצאת עם ליז פרסטיטאט, היא לא ענתה ופתחה את הדלת ״לאן את חושבת שאת הולכת?״ אמא שלה עצרה אותה ״לבית ספר״ ג׳אז ענתה עם קול ציני ״את חושבת שאני ייתן לך לצאת החוצה לבד עם המשוגע הזה שמסתובב בחוץ ורוצח על ימין ועל שמאל״
״כן..״ ג׳אז אמרה ורקעה עם המגפיים הצבאיות שלה על ריצפת העץ של הבית שלהם
״מצחיק מאוד, אני יסיע אותך״ היא לקחה את התיק השחור שהתאים לשמלה השחורה שלה.
מתברר שכל ההורים החליטו להסיע את הילדים שלהם לאחר שהרוצח הרג 8 תלמידים מבית הספר, היחידים שהגיעו בלי ההורים היו חברי נבחרת הפוטבול של בית הספר, אבל זה היה ברור רובם היו מעל מטר שמונים ושריריים ״ביי מותק״ אמא של ג׳אז אמרה ונסעה.
המנהל כינס את כולם באולם הספורט, כולם דיברו על התלמידה החדשה שישבה באמצע השורה הראשונה, היא הייתה בלונדינית עם עיניים כחולות והיא לבשה חולצת ג׳ינס וקרדיגן לבן מעל,טייץ שחור ונעלי אולסטאר שחורות ״כולם להיות בשקט!״ המנהל ריצ׳רדס צעק, עיניו היו נפוחות וקולו צרוד, הוא היה אבא של טים ״מהיום כל השיעורים אחרי שתיים בצהריים מבוטלים״ כולם שמחו ״כולם חייבים להודיע לי בטלפון עם הם לא מגיעים,ואסור יותר לצאת משטח בית הספר בזמן הלימודים״ הוא אמר ולגם מבקבוק המים שהחזיק בידו ״מה עם אימון הפוטבול״ טראס צעק, כל שחקני הפוטבול והמעודדות ישבו מאחורה ״אימוני הפוטבול והמעודדות יתקיימו בשעתיים הראשונות של ימי שני ורביעי״ המנהל ריצ׳רדס ענה ״משוחררים״ הוא אמר ויצא ראשון מן האולם.
השוטרים חקרו את כל התלמידים במשך היום, וכעת הם תיחקרו את סאם,היא הייתה איתי בכיתת אנגלית, השיעור האחרון להיום הצלצול עצר את השיעור וכולם יצאו במהירות מהכיתה אבל כולם הצטופפו בצידי המסדרון ליד הלוקרים כאשר השוטרים ליוו את סאם, השיער השחור שלה היה אסוף בצמה קצרה והנמשים שלה כוסו במייק-אפ, כולם התלחשו וראיתי את הנערה החדשה,אביגיל, היא עמדה ליד ג׳ק, הוא היה בכיתה יב והיא הייתה בכיתה יא אז זה נראה לי קצת מוזר,וכולם הלכו הביתה כאילו שום דבר לא קרה.
תגובות (8)
ישש שמת את הדמות שליי
אני מוסיפה לך דמות.
עשר דקות, טוב?
בסדר
לשלוח פה?
זה לא משנה איפה
היא מכשפה.
שם; גוני {ג׳ניה} פיל.
גיל; כמו כולם.
מראה; די גבוהה, מאוד רזה.
יש לה שיער בהיר מאוד- ממש כמעט לבן,
ועיינים אפורות כמו סערה.
פיה הוורדרד בולט על עורה הבהיר זרוע הנמשים.
היא תמיד הולכת עם שמלות, תמיד צמידים, תמיד סנדלים.
יפיפיה אמיתית.
אופי; מסתורית.
מאוד שקטה, שעד שאומרים לה משהו לא במקום ואז היא.. טוב.. די משתגעת.
היא מכשפה חזקה מאוד, בביצוע דיי כושל.
כל אדם בעל כוח כשף מוצא אותה ככוח עצום בגוף נערה.
חברותית, אבל תלוי למי.
היא לא תדבר עם אלה שמעליבים אותה או את חבריה, ובמקרה שזה חמור- גם העונש יהיה חמור.
מאוד פילוסופית, מאוד צינית, מאוד סרקסטית.
דיי מעצבנת, שחושבים על זה.
אבל זה בטוח- כל אחד היה רוצה חברה כמוה.
היא חכמה, יצירתית ודואגת לכל מי שחפץ בכך.
אין דבר שהיא לא יכולה להשיג אם לא תנסה.
רקע; היא לא אומצה, אבל גם לא נולדה להורים שלה.
היא יותר.. הופיעה להם בבית.
בלית ברירה הם הצטרפו למשפחה, וזה התאים להם- האם הייתי עקרה והם רצו ילדה.
משהגיע, הם ידעו שהיא לא רגילה.
טוב, על צווארה היה שרשרת עם תליון שעליו חרוט ׳הבלתי אפשרי עונד אותי.׳
היא בקושי חלתה, והייתה ילדה למופת. טוב, עד כיתה אלף.
הם ידעו תמיד שהיא מיוחדת.
פעם הם אפילו הלכו למגדת עתידות שטענה שהיא מכושפת, או מכשפה בעצמה.
דברים כאלה לא היו חדשים, כי כל חודש הופיע בעיתון כותרת על בני אדם שראו אנשי זאב ודומיהם.
טוב, בכיתה אלף רוב הילדים לא התחברו לגוני.
הם הציקו לה, כינו אותה.. הם לא ידעו שאסור לעצבן אותה.
ההורים שלב זומנו לחקירה על כך שבדרך פלא ביתם הקטנה שרפה את כל חפציה של אחת מבנות הכיתה.
דיי גירשו אותה מבית הספר, אז היא עברה ללימודים פרטיים.
היא התקשתה.
יום אחד, בערך שהייתה בת שניים עשר,
הביאו לה מורה פרטית לביולוגיה.
המורה הייתה מאוד.. רוחנית, ואמרה שהיא יודעת מה היא.
שהיא מכשפה.
היא גם אמרה שהיא הכירה אחת כזאת, והסכימה ללמד את גוני כל מה שידוע לה.
גוני התקדמה מהר, ושלטה בכל מיני תעלולי אש למיניהם.
בסוד.
אסור שאף אחד ידע.
אחרי חצי שנה בערך, המורה החליטה שכדאי להתקדם.
כוחה של גוני הפנט אותה.
זה היה יומה האחרון של המורה, שנשרפה בטרם עת.
הרצח הלא מכוון הראשון של גוני.
מיד אחרי זה, היא החליטה שהיא לא יכולה,
ואחרי שיחה ארוכה מאוד עם ההורים שהחלו לאבד את שפיותם, הם הסכימו לשלוח אותה לפנימיה נחמדה צמודה לבלאקפוסט.
גוני לא הלכה לפנימיה.
היא מצאה מלון דרך נחמד, מהסוג שנמצאים בו ללילה,
והשתקמה בו.
אחרי הרבה ויכוחים וקצת איומים על בעל המלון, הוא הסכים שתשכור חדר לכל לילה, כשביום היא לא שם.
ביום היא אמורה להיות בבית ספר, מה שקצת פחות עובד.
ארבעה ימים בשבוע היא עובדת בחנות לתמרוקים ושיקויים, והיא דיי הבינה את העסק.
שותפיה לסוד הם בעל החנות {שהוא צריך להיות איש זאב, אם אפשר.}, הוריה, וכל מי שתחפצי בו.
זהו.
לא שמת את הדמות שלי… שאחכה לפרק הבא?
כן