Just kill me -פרק 1- (1D)

פרק -1-
ירדתי מהמטוס, אחח בבית שוב.
עברתי באבטחה אני רק מקווה שלא יעצרו אותי.
"מיס אני יצטרך לבקש ממך לבוא איתי לחקירה" אמר השוטר.
"שיט" מלמלתי והלכתי אחריו. אוף נו באמת אין לי כוח לתחקור.
הושיבו אותי בחדר חקירות, אמרו לי לחכות ושהחוקר בה עוד כמה דקות.
"שלום מיס" שמעתי מבטא בריטי כבד. הסתובבתי לגלות גבר בן לכל היותר 22 .
"שלום" אמרתי וחייכתי.
"מה השם שלך" שאל ופתח מחברת. הוא התיישב מולי והעיניים בצבע כחול אוקינוס הסתכלו עלי.
"ספנסר קליין" מלמלתי. אותו אחד חייך אלי ורשם.
"ומה שלך" שאלתי בחיוך קטן והעברתי קצוות שיער מעצבנת מאחורי האוזן.
"לואי" חייך אלי ועיני האוקינוס שלו ננעצו בשלי.
"בת כמה את" שאל ואני גלגלתי עיניים, מה אני נראת עד כדי כך צעירה? שילבתי את ידי על החזה שלי ונשמתי עמוק.
"20 וחצי" אמרתי והוא בחן אותי.
"ולמה, ספנסר, למה את נושאת אקדח 0.38" שאל ואני חייכתי.
הכנסתי את ידי לכיס והוצאתי את התג שלי.
"ד.ר ספנסר, אני מבקשת, אפ.בי.איי" אמרתי מציגה לו את התג.
"איפה הרישיון שלך לאקדח" התעלם לגמרי. אוח, קמתי במהרה מתעצבנת.
"פאק, שחכתי אותו, נו אני באפ.בי.איי זה לא מספיק" צעקתי עליו.
"לא, אני מבקש ממך להתיישב בחזרה" אמר מרים קצת את הקול.
"לא, אני לא יושבת. יודע מה תקרא למארי ריד" אמרתי לו והוא גילגלתי את עינייו.
"טוב, חכי פה בבקשה" אמר ואני הסתובבתי בחדר.
לבסוף עצרתי והסתכלתי על הקיר עם הגב למראה.
התכופפתי ואספתי את השחור חום לקוקו רופף.
בדיוק שהתרוממתי לעמוד ישר נפתחה הדלת.
"ספנסר קליין, למה קראת לי? עם את לא יודעת אני המפקדת של האמ.איי.7" אמרה ואני גילגלתי את עיניי.
"מארי, מה את חושבת על השיער שלי" שאלתי ויכולתי לשמוע את הבלבול בקולה.
"מה עם השיער שלך מיס" שאלה .
"לא שמת לב? צבעתי אותו כדי שאני לא יראה כמוך" אמרתי והסתובבתי. עינייה עלו מהדף והתרחבו.
"ספנסר? מה את עושה פה? את שינית את שם המשפחה?" שאלה כמעט בצעקה.
"מה קרה מארי? מופתעת לראות אותי? אחרי שאיך להגיד את זה? אממ אה כן, אחרי שהעפת אותי לארהב את מופתעת לראות את הבת שלך?" שאלתי והתקדמתי לעברה.
"אה אמא, אין לך מילים" שאלתי והדגשתי את המילה אמא.
"אני שיניתי את השם כי חשבתי שאת לא רוצה שום דבר איתי וזה דווקא נוח לי" אמרתי לה ושילבתי את ידי על החזה שלי.
אחרי רגע חיוך שחצני עלה לשפתיה.
"אז מה? את רוצה להיות שונה ממני? אז למה הלכת לאפ.בי.איי" שאלה ואני גלגלתי את עיניי.
"כדי שעם תהיה לי הזדמנות לירות לך כדור בין הגבות הכאילו מושלמות שלך אני יוכל לעשות את זה" אמרתי.
"תעיפו אותה מפה" היא צעקה ואותי הוציאו מיד.
עמדתי באמצע הרחוב עם מזוודה ותיק קטן על הכתף שלי.
ירדתי לכביש וסמנתי למונית לעצור לי. איזה אחד עצר לי ואני נכנסתי.
"לאן את צריכה מותק" שאל והוציא את הסיגריה מהפה שלו.
"לרחוב *** מספר***" אמרתי והוא הניד את ראשו לכן.
"חדשה בלונדון" שאל וחייך אלי דרך המראה.
"לא, חייתי כאן עד גיל 13 ואז עזבתי לארהב" אמרתי והוא המשיך לנהוג.
"הגענו" אמר ואני הסתכלתי החוצה, האחוזה שקניתי.
"תגידי יש לך מספיק כסף לאחוזה כזאת אבל לא למכונית" שאל שהבאתי לו את הכסף.
"לא היה לי כוח לעשות רישיון, היתי עסוקה מגיל 14. יש לי 5 תארים באוניברסיטה האוורד" אמרתי לו וניכנסתי בשער אחרי שמבטו המופתע עקב אחרי.
ניכנסתי, פתחתי את כל האורות בלחיצת כפתור, שמעתי רעש מלמעלה.
הוצאתי את האקדח וכיוונתי אותו מוכנה לירות בגנב.
עליתי למעלה מסתובבת בכל 6 החדרים שלי ואז שהגעתי ל7 עוד הפעם הרעישו.
הדלת הייתה פתוחה קצת. הצצתי פנימה ולא ראיתי שום דבר.
פתחתי אותה לאט לאט. והרעש של התנועות נעצר. פתחתי חזק את הדלת שהיא פגעה בקיר וכיוונתי את האקדח.
"אפ.בי.איי, תן לי סיבה אחת לא לירות לך כדור בראש" אמרתי ואותו אחד הרים את הידים בכניעה.
"זה הבית שלי" אמר ואני לא הבנתי.
"תסתובב עכשיו ושהידים שלך יהיו איפה שאני יכולה לראות אותם" אמרתי והוא הסתובב לאט.
צבע העור שלו מוקה בהיר, שיערו החום כהה מתעגל למעלה ועיניים חומות ננעצו בי.
"מה זאת אומרת הבית שלך" שאלתי והוא חייך אלי.
"אני גר פה, אני ישן מתקלח את יודעת מה זה לגור" שאל אותי כאילו אני מפגרת.
"היי שקט יש לי איי קיו 163" אמרתי והוא הרים את כתפיו והוריד אותן.
"את ספנסר" שאל ואני הנהנתי לאט.
"אהה חשבת שאני מוכר לך את הבית" שאל ואני הנהנתי שוב.
"לא, אני רק משכיר חדר" אמר ואני הורדתי את האקדח.
"סורי, זאין לא?" שאלתי והוא הינהן.
"אז רגע בת כמה את" שאל ואני החזרתי את האקדח למקום.
"21 בקושי" אמרתי והוא היה מופתע.
"מתי הספקת להגיע לPBI" שאל ואני צחקקתי קצת.
"מגיל 14 בערך היתי באוניברסיטה עשיתי תואר לחקירת תנועות של בני אדם, כדי שאני יהיה יכולה להתקבל ליחידה לחקר רוצחים בPBI" אמרתי ותורי היה להרים את הכתפיים ולהחזיר אותן.
"ואו ילדה, את בטח מזה חכמה" אמר ואני גילגלתי את עיני.
"אני לא חכמה, פשוט יודעת לענות נכון ויודעת הרבה דברים" אמרתי בחיוך.
"יאללה אני יראה לך את החדר שלך טוב" שאל ואני הנהנתי.
זאין הראה לי את החדר ואמר שהוא יורד להכין ארוחת ערב.
התיישבתי על המיטה אחרי שכבר סידרתי את הבגדים בארון והחלטתי ללכת להתרחץ.
ניכנסתי למקלחת מורידה את הבגדים, שמתי קרוב אלי את האקדח למקרה שמישהו יפרוץ.
פתחתי את המים.
ניכנסתי לתוך המים החמים. אחרי כמה דקות שמעתי דפיקה על הדלת.
"מי זה" שאלתי והורדתי את השמפו מהראש.
"זה חבר של זאין, הוא אמר לי לקרוא לך" אמר הקול ואני נאנחתי.
"אוקי תגיד לו שאני יוצאת תוך חמש דקות" אמרתי ושמעתי את הצעדים שלו מתרחקים.
לקחתי מגבת ועטפתי אותה סביבי. יצאתי מהמקלחת מוציאה סוודר שגדול מהמידה שלי בכמה מידות, וטייץ בצבע שחור.
ירדתי במדרגות לאט וניכנסתי לחדר אוכל. ראיתי שם את זאין וחבר שלו, רגע…
"לואי" שאלתי והוא הסתובב. אוקי רגע מה? הוא חבר של זאין?
"ספנסר קליין" שאל מופתע. זאין ניסה להבין מאיפה אנחנו מכירים.
"אה כן, אממ שחכתי את הרישיון לאקדח שלי בבית אז עצרו אותי בנמל תעופה והוא חקר אותי" הסברתי מהר.
התיישבנו לאכול, כולם היו בשקט. או..קי מביך. סיימתי מהר את האוכל שלי וברחתי למעלה אחרי שמלמלתי לילה טוב.
נשכבתי במיטה על הגב מסתכלת למעלה.
אני לא זוכרת מתי, אבל נרדמתי בשלב מסוים.