ממנודה ל..מקובלת? -פרק 11 (ישש)

היי!
תודה רבה על התגובות ממקודם :)
ומה הבאסה? כתבתי פרק (מושלם) והוא נמחק לי!!!
אז הנה הפרק: (או לפחות שחזור שלו!
ותפציצו בתגובות!!! ♥♥♥
__________________________________________________________________
חיכיתי על שפת הכביש שמכונית שחורה התקרבה אליי.
"ירדן אשר?" שאל
"אני, בכבודי ובעצמי." עניתי בעודי מתאפקת לא לבכות
"תיכנסי למכונית" אמר "שמי מתן, ואני הנהג של אביך כבר 25 שנה. אני זוכר אותך, את יודעת? את היית כזו קטנה בפעם הראשונה שראיתי אותך, ומשכת לי בשיער כל כך חזק עד שכמה שערות נתלשו לי." אמר וצחק. הבדיחה קצת הרגיעה אותה, כי הרי יש מצב הוא פדופיל, לא?
תבינו, אני כל כך שמחה מזה, שלא תבינו! אני מאמינה במשפט "girls are strong" כמו בדרך חיים.
חשבתי קצת על כל מיני דברים כשלפתע נשמעה חריקה.
"כבר הגענו?" שאלתי
"אוה, לא. בכלל לא." אמר בזדוניות וכיוון אליי אקדח "עכשיו את תקשיבי טוב- טוב. אנחנו נצא מפה, ואת תהיי בשקט, אחרת אני יורה בך." אמר ואני הנהנתי בפחד
"ילדה טובה." אמר בחיוך רשע "עכשיו בואי נעשה לך סיוטים." אמר ומאז אני לא זוכרת. אני חושבת שהוא עשה תנועה עם היד ואז התעלפתי, אבל ברגע הבא הייתי במעין בית נטוש, קשורה לכיסא.
צרחתי. צרחה חדה וארוכה, שפילחה את האוויר ומיהרה להביא מישהו שלא רציתי לראות יותר מעולם. שחף.
עוד צרחה נשמעה, גם מפי, והנהג מיהר להצטרף
"מה אמרתי על כל צרחה?" שאל בזדוניות ויירה בי. שוב התעלפתי.
כשהתעוררתי קול יבבה נשמע מפי. כתפי וכף רגלי צרבו, וכשהסתכלתי קליעים היו שם, וגבי כאב מגב הכיסא. הפעם כיסו את פי בנייר דבר כסוף, וידיי השתפשפו מהחבלים.
שומר אחד נרדם לצידי, והבנתי שאנחנו נמצאים במטבח.
כמה שמחתע באותו רגע שהשומר נרדם.
גררתי את כסאי לדלת, שם נח תיקי המצועצע שיובל בחרה לי, ושלתי מתוכו -איכשהו- את טלפוני.
נכנסתי מהר לווצאפ: "אבא.
הנהג שלך לקח אותי.
תציל אותי.
אני נמצאת בבית נטוש, והאנס שאנס אותי כאן. הצילו."
ידיי כבר היו זבות דם מהמאמץ, אבל לבסוף ההודעה נשלחה, ושנייה לאחר מכן שחף נכנס.
"כבר מנסה לברוח, חמודה?" שאל בהרמת גבה, ולבי קפץ ממקומו "הדלת נעולה."
התנשפתי
"הממ הממ המממ!" אמרתי שנייר הדבק על פי
"מה?" שאל בבלבול "אה!" הבין הטיפש, גם כן הוא. רק החיים שלי כאלה מתוסבכים! (-,-)
הוא הוציא את נייר הדבק, ואני התחלתי לקלל "יא בן זונה, מה אתה רוצה? אתה מגעיל, חצוף, דוחה, פשוט… אתה!" צרחתי.
והוא שיתק אותי שוב. כמו שאמרתי "חיים מתוסבכים".
כעבור חצי שעה התעוררתי שוב, וקול פריצת דלת נשמעה, ואבי, אסי, ועוד כמה חברים של אבי נכנסו.
ישר הוא בא אליי והותיר את החבלים.
"אל תדאגי מתוקה. הם מטופלים." אמר בקצרה.
"תודה" השבתי, והוא חיבק אותי בתשובה.