ממנודה ל..מקובלת? -פרק 10 (שבירת שיא עצמי! כמה זמן חיכיתי לזה!!!)

ונתנאל מלכה נכנס. אחריו הגיח גם ברק, ועוד כמה שאני לא מכירה. ואז.
פרצוף בהיר נכנס ומילא את שדה ראייתי. עמית.
מירפקתי את יובל.
"אחח!" אמרה ושיפשפה את ידה. "מה קרה?"
"עמית." אמרתי בקול זעיר "דלת כניסה."
יובל הסתכלה מעלה מעבר לידה. "אוי.." מלמלה.
ברק התקרב אלינו "מה קורה, נסיכה?" שאל את יובל
"חייבים ללכת." אמרה לו "עמית, החבר-לשעבר-העלוב של ירדן כאן."
הוא הנהן במרץ. הוא ידע מה הוא עשה לי. הוא אשכרה שכב עם ליאל! ליאל!
הזונה הזאת! שיט, אני כל כך בעצבים!
נשמתי עמוק. ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא.
דמעות בצבצו מעיניי.
התחלתי ללכת. פניתי לעבר נטלי. "איפה הדלת האחורית?" שאלתי
"לכי למטבח בצד ימין, ליד הארון הצהוב הגדול." אמרה מבלי להשיב מבט.
"תודה" מלמלתי בשקט והתקדמתי. נתתי לדמעות לצאת בשקט. הן לא הפסיקו לזלוג. עוד ועוד, דמעות גדולות ושמנות. הן הרטיבו את שמלתי הקצרצרה, וכמעט והחלקתי מהנעליים מעבר למסך הדמעות המטושטש.
שמחתי יותר מכל שלקחתי איתי טלפון.
"אבא?" שאלתי כששמעתי את קול הבס החדש, שחייתי בלעדיו 12 שנה.
"מתוקה? קרה משהו?" שאל
"לא.." מילמלתי בקול חנוק. "אתה יכול אסוף אותי? רחוב…. מספר…. אני בחוץ?" שאלתי
"אני אשלח את הנהג." אמר, ומבלי לראות אותו ידעתי שהנהן.
"בסדר. ביי." אמרתי ונתקתי מבלי לחקות לתשובה.