נסיך האופל שלי – פרק 14
"קדימה , קדימה , קדימה .." שמעתי קול מנער אותי , פקחתי את עיניי במהירות וראיתי
את סבסטיאן רוכן מעלי ומנער אותי , אני עטופה בשמיכת הנקודות שלי כמו גולם ולא
מתכוונת לצאת ממנה לעולם . אני גם ימות בשמיכת הנקודות שלי מצידי , רק שלא יאמר לי .
" מזל טוב קרולינה ." הבטתי בו , את זה , זה מה שהיה לי חסר על הבוקר .
" סבסטיאן , בוקר , תן לי לישון ." צעקתי עלי ונכנסתי מתחת לשמיכה , לפני שנכנסתי מתחת
לשמיכה הצצתי בשעון וראיתי שהשעה היא שבע . הלכתי לישון רק בארבע לפנות בוקר כי
החברים שלי רצו לנסות ליצור לי מסורת חדשה ואחרי חצות שזה כבר נחשב יום ההולדת
שלי הם התחילו לשיר ולרקוד , לתת לי מתנות ופשוט להפוך לי את הלילה למסיבת יום הולדת אני עייפה כול כך שאני חושבת שאני הדפוק את הראש בארון לפני שאני הלך עם סבסטיאן
לעיר רוז .
"תגיד תודה ," הוא התיישב לי על המיטה " אספתי לך את המזוודות ,אני חושב שהיה לך
יותר נוח להיות עם בגדים שלך ברוז במקום ללבוש את הבגדים שכריסטופר קנה לך . אז מה
שנשאר לך זה להתלבש ולבוא ." הדבר היחיד שבאמת נשאר לי זה לחזור לישון , נו באמת
למה כול כך מוקדם ?
"קרולינה פה זה אולי בוקר , ברוז זה לפחות אחד בלילה ." אתה לעזאזל צוחק עלי נכון ?
זאת אומרת שכריסטופר מלא מרץ וזאת אומרת שלא יהיה לי בוקר או לילה שקט במספר
דקות הקרובות , זה לא יהיה חשוד אם אני וסבסטיאן ניכנס לבית אנדרסון עם מזוודות לאור
הבוקר שסבסטיאן נשרף לאור השמש ? כן , ישלחו אותי לפסיכאטרי אם אני יאמר להם את כול מה שאני חושבת ברגע זה .
"אני לא חושב שאת משוגעת." אוי , בבקשה אל תגידו לי שגם סבסטיאן יכול לקרוא את המחשבות שלי , בבקשה תגידו לי שאני טועה . הסתכלתי אל עבר סבסטיאן , הוא משך את כתפיו וחייך חיוך מתנצל .
"כן , ברור . אם אני יבוא לפסיכולוג של בית הספר ויאמר לו , מה שאני עומדת לעשות בחופשת החורף שלי זה ללכת לעיר רוז , שזה עיר של ערפדים שנמצאת בעולם מקביל . בית אנדרסון הוא השער ,רק שתדע . כשאני נמצאת שם הזמן בכדור הארץ של בני האנוש עוצר זאת אומרת שאני יהיה גם שם וגם פה , בנוסף אני נשואה לנסיך הערפדים בשם כריסטופר שדרך הגב יש לו עוד שני פלגישים שהוא אוהב . אז מה אתה אומר , חג מולד שמח!" חייכתי לעברו את החיוך המפורסם שלי ונפנפתי בידיי .
" איך שאת אומרת את זה , אני מאמין שזה נשמע משוגע ." תודה שהבהרת לי את הנקודה .
"אוקיי , תוריד את המזוודות למטה ותיתן לי להתארגן ." אמרתי ויצאתי מהמיטה , משפשפת את עיניי בעייפות , מנסה לגרש את פרפרי הלילה שחגים מסביבי .
" מהר , כריסטופר מאבד את כול הסבלנות . הוא מחכה לראות אותך , הדבר היחיד שהוא עשה בכול החודש הזה." אני כנראה מטושטשת מהשינה אבל אני חושבת ששמעתי את סבסטיאן אומר שכריסטופר מחכה לי במשך כול החודש הזה . זאת כנראה ההזיה שלי .
שטפתי מהר את הפנים וצחצחתי שיניים בשביל לגרש את הטעם הדוחה מפי , מזל שידעתי מה אני עומדת ללבוש כי זה הדבר היחיד שנשאר מחוץ למזוודות . הבגדים שקים קנתה לי , זאת הייתה חולצת בטן שחורה וחצאית גבוה שחורה שמחברת בין החולצת בטן לחצאית .
הנעליים שלבשתי היו בדיוק נעלי העקב שקייט קנתה , מגפיי עקב שחורות גבוהות עם שרשראות כסופות . חטפתי מעיל וירדתי לסבסטיאן .
במהירות האור , או יותר נכון במהירות הערפדים כבר מצאתי את עצמי עומדת מול גרם מדרגות שנפתח בחצר האחורית של בית אנדרסון . אני לא מאמינה שאני באמת חוזרת למקום שברחתי ממנו לפני חודש , אלוהים אדירים מה אני עושה עם החיים שלי ?
ירדתי במורד המדרגות , מורידה את המעיל שלי מעלי ונותנת לסבסטיאן , סבסטיאן שלא ראה את מה שלבשתי לפני פער את עיניו " את יודעת שכריסטופר יהרוג אותי שראיתי אותך חצי ערומה." הוא מלמל , גיחכתי בשקט .
"אם הייתי צריכה להרוג את מימי וקאסנדרה על כמות הפעמים שהן ראו את כריסטופר ערום הן היו צריכות יותר נשמות מחתול בודהיסטי ." שלחתי לעברו מבט .
אחרי מספר דקות של הליכה שקטה הוצאתי את הפלאפון שלי והתפללתי שיש לי קליטה , המזל שלי היה נאחס ולא היה קליטה אבל לפחות הייתי יכולה לשמוע באזניות את השירים שהורדתי . מזל שהייתי חכמה והורדתי שירים אל הפלאפון , העסיקו אותי בזמן שהייתי צריכה להתכונן לברוכה הבאה של כריסטופר .
"הוא בחדר שלו , את יודעת איפה הוא נמצא ." נופפתי לעבר סבסטיאן .
" יודעת , יודעת." אמרתי והתקדמתי לעבר החדר שלו שהיה לא רחוק מדלתות הכניסה , למזלי הוא לא מיקם את החדר שלו בסוף הארמון כמו חדר המלכות שהנשפים מתקיימים בו .
פתחתי את הדלת בחוזקה וראיתי את מימי לובשת את החולצה שלה ובאותו הרגע שמתי לב שכריסטופר לובש את המכנס שלו , גלגלתי את עיניי .
עיניו של כריסטופר עברו לאורך גופי " מה את לעזאזל לובשת ? מי עוד ראה אותך ככה?" צחקתי בקול רם .
"קים קנתה לי את זה בתור מתנת יום הולדת אז הייתי צריכה למדוד את זה , אז אני חושבת גראג , טיילור , מארק , טים , דני , סבסטיאן והשומרים ." אמרתי בפשטות , זה יוצא עשר אנשים פחות או יותר , לא הרבה .
פניו של כריסטופר האדימו והוא התקרב לעברי , מנסה לתפוס את זרועי אבל נסוגתי לאחור , מביטה בו במבט נגעל "אל תגע בי." אמרתי והבטתי לעברי מימי שחייכה לעברי חצי חיוך , כריסטופר הביט בעיניי ואישוניו נהפכו לאדומים .
" לא ראית כאן את מימי , את לא ראית כלום זה מובן לך?" הוא שאל , פערתי את עיניי לרווחה והנהנתי .
" כן כריסטופר ." אמרתי במלמול , מימי הביטה בי בתדהמה " לא ראיתי כלום ." הוספתי , מה קרה פה בשתי דקות האחרונות ?
" מה עשית לה?" שאלה מימי .
" הפנטתי אותה , היא לא צריכה לדעת על זה כלום." הוא הוסיף , הדיבור שלהם נשמע כמו זמזום , לא הבנתי דבר ממה שהם אומרים . מצמצתי בעיניי וכריסטופר היה האדם היחיד שנמצא איתי בחדר ,מה לעזאזל קרה פה הרגע ? נערתי את ראשי והבטתי בכריסטופר .
"אני חייב להתקלח אהובתי , אני מיד חוזר ."
" טוב." אמרתי בשקט וכריסטופר נכנס למקלחת וטרק את הדלת מאחוריו , הבטתי לעבר הדלת החומה ונאנחתי בכבדות .
אחלה מתנת יום הולדת , בעלי שוכב עם הפילגש שלו מול העיניים שלי , יום הולדת שמח קרולינה.
תגובות (12)
לא הבנתי היא יודעת שהוא שכב עם מימי או שלא
היא יודעת ההיפנוט לא עבד עליה והיא מסתירה את זה מכריסטופר
חחחחחח היא זוכרת את זה והוא חושב שהכל בסדר ביניהם
מעניין כמה זמן יקח עד שכריסטיאן יבין את זה שזה לא עובד עליה
תמשיכי דחוףףףף
וואי אמאאא איזהה מושלםםםם אני מתההה
תמשיכיייי!!
אה ולא הבנתי למה כריסטופר לא רוצה שהיא תדע מזה?
דייי מהמםםם
מאוהבת וכריסטופר פשוט בן****!!
קןראת חדשה איזה סיפור מושלם תמשיכיייי
את כותבת מושלם!!!!!!!! תמשיכי!!!!!!!!!!
הרגע הזה שאת מחכה להמשך ומצטערת שקראת את כל הפרקים עכשיו >__<
בא לי לרצוח את מימי. שתמות שוב! ובחיים לא יימאס מכריסטופר! ;)
ותמשיכיייייי!!
היא חייבת לחסל את הזונה הזה ממין זכר כריס יפיוף אבל מעצבן אכושרמוטה תמשיכי סיפור מושלם :)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))
תמשיכי!! זה ככ יפה וככ מושלם!!
יאוווו תמשיכייייייי דחוףףףף