אולי זה קרה מתישהו…? פרק 1

~נקודת מבט של היילי~
ישבתי להנאתי בכלא, כשלפתע נכנס אל החדר מישהו שנראה בן שלושים-שלושים וחמש. הוא היה בעל שיער שחור מאפיר ועיניים חומות.
הוא התיישב לידי והתחיל לדבר "שלום, את היילי נכון? היילי טוד?" הינהנתי למשמע דבריו והוא המשיך.
"נערתי את נערה ללא ספק מתאימה, להיכנס למוסד לעבריינים צעירים" אמר, קמתי במהירות כשאגרופי מוכנים לפעול.
הסתכלתי אל תוך עיניו החומות כשהוא מביט בעיניי האפורות. "אתה לא תיקח אותי לשם" אמרתי בהתנשפות וכאב ראש הציף אותי.
"אני חייב, אלא אם כן את רוצה להישאר בכלא עוד כמה שנים טובות" אמר וחיוך ממזרי עלה על פניו,חשבתי על דבריו ועניתי כשאני עומדת זקוף ומביטה ישר אל עיניו "בכיף, אבל יש תנאי".
הוא הסתכל עלי בציפייה שהגיד את מה שעל ליבי, "אני רוצה לפגוש את אימי לפני זה, או בשפה הפשוטה אני רוצה לראות את אמא שלי לפני שמכניסים אותי למקום הזה".
נראה היה שמתלבט מאוד, הסתכלתי ישר אל תוך עיניו, אני זוכרת שאמא שלי אמרה לי כשהייתי קטנה שהעיניים הם הדרך לנשמה.
העיניים שלו אמרו לי שהן מסכימות, חייכתי.
———
ברגע שירדנו מהרכב, הלב שלי דפק חזק מידי. אמא שלי פתחה את הדלת ולידה חבר שלה בני, בני הוא כמו אבא שלי.
אמא שלי ובני חיבקו אותי הכי חזק שאפשר ולא שיחררו, כחכחתי בגרוני ואמרתי "אתם חונקים אותי אז אם לא אכפת לכם". שניהם צחקו.
אחרי כמה דקות, האיש ששמו הוא בנג'מין קרא לי ואמר שזמן הביקור ניגמר. נפרדתי מההורים שלי והלכתי למכונית.
——————
נסענו אל תוך כפר כזה שהגענו אליו אחרי חמש-שש שעות, הכפר היה נראה כמו סוג של קיבוץ. היו בו כל הסוגים של החיות משק הבית שאפשר לדמיין.
הסתכלתי על הוילה (סוג של) שעמדה מולי. וואו.
זה היה מבנה ענק ולבן, הוא היה בעל 3-4 קומות + עליית גג.
בנג'מין עשה תנועה בידו, ואמר "בבקשה נערתי, המקום הזה הולך להיות הבית שלך בשנ.. בימים או בחודשים הקרובים" ומיהר להגיד את המילה ימים.
התחלתי לחשוד.
אבל בכל זאת, פסעתי לעבר הוילה, כשבנג'מין מאחורי. הוא פתח את דלת הוילה, נכנסנו וראיתי. וואו (2 ^-^).
——————————–
זה לא נראה בכלל כמו מוסד, הקירות היו לבנים וקצת תכולים כמו השמים. במבט למעלה ראיתי את החדרים הרבים בהם נשמעו ריבים, וצעקות רבות, נראה לי שאני אסתדר פה.
בנג'מין קרא לי ללכת אחריו, עשיתי זאת.
הוא נכנס לחדר שדלתו הירוקה בלטה,מכול הדלתות החומות שהיו בסביבה. בחדר ישב מישהו עם חליפה שחורה, עיניו השקדיות נצצו כשהסתכל עלינו נכנסים לחדר, ושיערו החום היה ארוך ואסוף בקוקו.
"אז זאת היילי טוד?" שאל האיש, בנג'מין הינהן. האיש חייך וקם, הוא לחץ את ידי ואני את שלו, הוא אמר "שמי הוא לירן, ואני המנהל של המוסד הזה", חייכתי אליו חיוך מזויף שלא הסתרתי.