קרבות הדרקונים. הקדמה+הרשמה.

תשעה פרשים דהרו על הסוסים השחורים.
כולם היו לבושים בבגדים כסופים על סוסים שחורים של קרבות, ואוזני הפרשים היו מחודדות.
אלפים. מאחורי האלפים ישבה, רחובה על סוס לבן מפוחד, אלפית בעלת גלימה שחורה. "הבאתם?" שאלה בחשש, ובליבה תיכננה איזה עונש יתנו להם אם שכחו.
"כן,ואת?" ענו והיא גיחכה והוציאה את החרב ואז הכניסה אותה.
"אבל אתה יודע למה התכוונתי…" אמרה למפקד והוא הנהן. "כן, כמו שאת." והם החלו לדהור מהר יותר. הבעיה שהם היו ביער ובלתי אפשרי לא להשמיע רעש כאשר סוסים רצים שם, על העלים היבשים וענפים שנפלו. כך היה בערך שעה, המפקד דוהר בראש והאלפית האלמונית מאחורה, במאסף, עד שהמפקד עצר. "חכו… יש ריח סוסים בקרבתינו." אמר. "וכמה זה?" שאלה האלמונית בחשש. "קילומטר לפחות. אבל הרוח חזקה והריח שלהם, בואו לא נדבר על זה."
היא צחקה מתשובתו של המפקח. "נצתרך לנסוע לצפון מערב, הסוסים בדרום מזרח. אנחנו חייבים לדרום כך שפשוט נעקוף אותם." אמרה הפעם ברצינות והם חזרו לדרכים. האלפית סידרה מהר את שערה הכסוף מתחת לכובע הגלימה והתנשפה, קשה לרכוב על סוס כשאתה עושה זאת.
היא סידרה את התיק שלה בזהירות נזהרת שלא לדעת בשש "אבנים" צבעוניות. היא התבוננה בהן מאופנתת כמה דקות ואז סגרה את התיק במהירות, הפעם הריח שהגיע יחד עם הרוח היה קרוב יותר ומעט אחר. "מפקד!" היא לחשה אך הוא שמע. כולם דירבנו את סוסיהם והאלפית בראשם. אחרי חמש דקות פגע חץ באחד הסוסים והאלף שעליו קפץ מטר באוויר מרוב בעלה. "להתראות," אמר להם כי זהו הכלל למרות שלא רצו זאת, הפעם במצב זה זה החרכי."אני העמיד פני מת." אמר והוציא מעט פירות יער מכיסו ומחץ אותן, מורח את עצמו "בדם". האלפית חשבה רגע ותחבה לידיו את התיק שעליה להעביר. "בידי יש עוד, בתנאי שנשרוד, אבל אחד. אני אנפץ עם ינסו לקחת אותה. מי שעשה זאת לא יעצור לידך, רק אל תזוז ואחר כך תברח ותשלח…" חץ פגע בעוד אלף והפעם בליבו."…לאן שצריך." היא החלה לנסות להשיג את המפקד שחיכה רק עד המילה 'תישלח' ואז החל לדהור.
האלפית מחתה דמעה ומיהרה אחרי המפקד, אבל התיאשה, הוא רחוק.
היא עצרה ופשוט ישבה על הסוס בשעה שהוא רק הלך, לא רץ, כי אין סיכוי שלא יתפסו אותם.
היא בכתה, האלפית. דמעותיה נפלו כמו יהלומים נוזליים על האוכף של הסוס והיא החלה לשיר. "גם כשאין תיקווה… יש את הכוכבים!" שחכתי לציין דבר אחד, הכוכבים הם אחדי הדברים שהאלפים מעריצים.
רגע אחרי שאמרה זאת חץ שחור פגע בזרועה והיא התגלגלה מהסוס.
היא הוציאה בקושי את ה"אבן" שהיתה בתיקה ומיהרה לצבוע אותה בבוץ אשר ליכלך אותה, ואז היא פשוט שמה אותה ליד כמה אבנים אפורות שנחו להן על שפת הביצה.
"ביי, ביי. תמות מקינאה דרז." אמרה האלפית והתעלפה כשאותו הדרז רכן מעליה בחיוך אכזרי. "ביי,ביי." ענה לה.