יום העצמאות

אתה, שהלכת בטרם עת.
אתה, שתמיד ידעת את כל כולך לתת.
ותמיד עם חיוך, וקריצה, ותקווה
ותמיד עם שאיפה לשלום ואחווה.

בעוד שעות מספר, יצאו כולם לחגוג
ואתה, אינך עוד.
ואני? איך אוכל להמשיך בשגרה?
האם אוכל להדחיק למספר שעות
מועקה של יותר משנה?

ומה יהיה? ואיך יהיה?
ואיך אוכל לשמוח?
כאשר לפני שעות מספר
כל עם ישראל כאב, ואני עימו.

אז היום, אחי היקר
ארצה להגיד לך תודה.
תודה על כך שבזכותך
כולם יצאו שמחים לרחובות
תודה על כך שבזכותך,
יש לנו מקום לחיות!