נסיך האופל שלי – פרק 12

כשהמוח שלי התעורר ועיניי נפקחו ראיתי את מי אני באמת מנשקת , הנחתי את כף ידי על
חזו של כריסטופר והרחקתי אותו מגופי . לוקחת נשימה עמוקה אחרי שהוא כמעט גרם לי
למוות על ידי נשיקה . שמתי את כף ידי על ראשי והסתובבתי אל הקיר , שואלת את עצמי אם
כדי לדפוק את הראש בקיר או פשוט לברוח , העדפתי לדפוק אותו .
"אתם בני האנוש , קצת משוגעים." אמר כריסטופר בעודו מלקק את שפתיו בהנה .
הנחתי את כפות ידיי על קיר האבן האחורי של הבית ורכנתי קדימה "תפסיק לנשק אותי , מזל
שהפעם לפחות לא נשכת אותי." מלמלתי לעצמי , אבל ידעתי שהוא יכול לשמוע את מה שאני
ממלמלת . שמעתי אותו לוקח צעד קדימה ומיד שניים אחורה , השתעלתי בכבדות והסתובבתי לעברו .
"את נישקת אותי בחזרה , את לא נשארת הקדושה המעונה." אני לא נשקתי בחזרה , הגוף שלי
כן , אני אפילו לא ידעתי מה אני עושה עד לרגע שפקחתי את עיניי והמוח שלי חזר להיות
בשלטתי המלאה . " לא אוהבת?" הוא קרץ לעברי .
" אני יותר בכיוון של הנגעלת , אתה יודע שמנשקים מישהו מתוך אהבה ולא מתוך כוונת זדון."
" את נגעלת מנשיקה?" הוא שאל בתדהמה , אם לומר את האמת , כן , אני נגעלת מנשיקה עם כריסטופר ויש לי את הסיבות שלי .
" בואי נשמע אותם." הוא אמר לאחר שקרא את מחשבותיי , הזעפתי את פניי אבל בסופו של
דבר פרקתי מולו את כול הסיבות שלי שאני נגעלת ממנו .
" יש לך שני פלגשים בבית , השפתיים שלך לא שלי , הן שלהם . במשך יותר מאלפי שנה אתה
מנשק אותם , נהנה איתם במיטה , נהנה מהחיים שלך וברגע שהגעתי . הכול נהרס לא ככה?"
לרגע אחד מצמצתי בעיניי " לא , רגע זה לא נהרס . אתה עדיין ממשיך להיות איתם גם אחרי
שאתה נשוי , פה זה נקרא רומן אבל מה שמצחיק שאני יודעת עליו." התעצבנתי , אני אפילו
לא יודעת על מה אני באמת מעוצבנת , זה שאני נגעלת זאת האמת אבל מעוצבנת ? אני לא
חושבת ..
" הן חשובות לי מאוד ," הוא ענה , מיוסר , עיניו הבזיקו לעברי כאב " אני פשוט לא מבין
למה את מתכוונת ." משכתי בכתפיי .
" אם אתה רוצה שאני יחזור לעיר רוז , אין לי בעיה אני אחזור . אבל אני חוזרת עם חברים שלי , זאת אומרת קייט , קים , גראג , טיילור ומארק ." אם הוא רוצה להשאיר לו את מימי וקאסנדרה , שישאיר , אני משאירה לעצמי את החברי הילדות שלי .
" את יכולה להביא את החברות שלך , לגבי הבנים , אין שום מצב !" פערתי את עיניי לרווחה , לרגע אחת לקיתי בתדהמה אבל מיד התפרשתי עם עצמי .
" אתה משאיר את מימי וקאסנדרה , אני משאירה את גראג , טיילור ומארק!" הבזקתי לעברו חיוך ניצחון , הייתי גאה בעצמי שאני סוף ,סוף מציבה בפניו אולטימטיום .
חיוך מריר נהיה על שפתיו של כריסטופר , הוא תפס בידיי ודחף אותי לקיר . מחזיק בפניי
ביד שמאל ונושף עלי בכעס . להבהל פיו היה ריח של מנטה , וזה מוזר כי הוא מזכיר לי גוויה ,
כמו שהוא מסתובב כמו גוםה ללא דופק .
" מי את חושבת שאת מציבה לי אולטימטיום , עד לפני יומיים היית אף אחד ועכשיו את חושבת שיש לך את הכוח להגיד לי לשחרר את הדבר שמשאיר אותי שפוי על האדמה , את היא הדבר שהכי משגע אותי על פני היקום." הוא צעק עלי , נסיתי לשמור על הבעת פנים שלווה ולא להסגיר את הפחד ששורר בגופי .
"אז תשחרר אותי , תפסיק לשחק בי כמו בבובה." אמרתי בביטחון .
" אני לא מוכן." הוא שחרר אותי ונסוג לאחור , ממשיך להביט בי .
" אתה לא מוכן לשחרר אותי? בסדר , אל תשחרר רק תפסיק לשחק בי כמו בבובה , תפסיק לנשק אותי , לומר לי מה לעשות , לנשוך אותי," נעצרתי לרגע ומיד המשכתי " להגיד לי
להתרחק מגראג , שבעה עשרה שנה הייתי כמעט לבד והסתדרתי מצוין , אז תעשה לי טובה
ותמשיך עם החיים הרגילים שלך , רק תתן לי את הכבוד שמגיע לי." אמרתי בפשטות , אם לומר את האמת , לא אכפת לי להמשיך להיות אישתו , להיות מלכתו , לחזור לעיר רוז . מה שבאמת אכפת לי שהוא לא נותן לי את הכבוד ואת היכולת לעשות את ההחלטות שלי.
כריסטופר אחז בראש " את משגעת אותי , אני לא מצליח להיות שפוי לידך , גם אם מימי
וקאסנדרה היו פה לא הייתי יכול להמשיך להיות שפוי לידך . את יודעת מה ? את צודקת ,
תעשי מה שאת רוצה אבל בתמורה לזה את חייבת לחזור לעיר רוז." ידעתי שזה מה שהוא ירצה .
" אני אחזור , אחרי תקופת המבחנים שלי אני יחזור . בסביבות חודש מאי , עד אז אל תבוא לבקר אותי." ביקשתי , אם הוא יבוא לבקר אותי בחודש הקרוב אני פשוט לא יצליח להתרכז בלימודים , לא כשאני ילמד לבד ולא כשאני ילמד עם גראג והבנות .
"אני לא יכול שלא לבקר אותך , אני צריך לבדוק שאת עדיין חיה." רציתי לשאול אותי בשביל מה הוא צריך אותי חיה , למה הוא מסתכן בלצאת בשמש אבל החלטתי לא לשאול , החלטתי לשתוק בשביל לקבל כמה שפחות תשובות שאולי אני לא צריכה לדעת .
"בזמן הזה תנסי כמה שפחות להסתובב ליד החבר הזה שלך , זה גורם לי לקנאה רבה." הוא מתכוון גראג ? טוב זה בלתי אפשרי , אנחנו מסתובבים ביחד עשרים וארבע שבע , כן אפילו החברה של גראג מתחילה קצת לקנא אבל היא מכירה אותי , היא יודעת שלעולם לא יקרה משהו בנינו .
" למה?" שאלתי מופתעת .
"כי את בכול זאת אישתי ." הוא ענה , מביט באדמה .
" כן," אמרתי והרמתי את בקבוקי הבירה מהאדמה " אבל אני לא שלך , ולעולם לא יהיה." אמרתי בחיוך והלכתי לכיוון הבית .
השיחה עם כריסטופר לא עזבה לי את הראש , גם אחרי שלקחתי בקבוקים חדשים וחזרתי לשבת עם כולם ולעשן את הנרגילה של טיילור היא לא יצאה לי מהראש . כולם הביטו בי ולא הבנתי למה הם מביטים בי עד שקים אמרה שנראתי כאילו נכנסתי לעימות עם מישהו שיכור , כריסטופר לא היה שיכור , אבל הוא היה ערפד לא שפוי שמוציע אותי מדעתי .
יש לי חודש אחרון להנות מחיי האנוש שלי , ואני מבזבזת אותו בלמידה למבחנים .