חיים פעם אחת 2- פרק 28+29

נקודת מבט ניקי:
קמתי בבוקר וירדתי למטה לארוחת בוקר. אף אחד לא היה בבית. השעה הייתה 10.. מוזר כי בדרך כלל כולם בבית, גם מי שלא גר פה כמו: תורן עומר לינוי..
התקשרתי לאביאל אבל הוא לא ענה, גם אופיר ואלירן לא ענו.
נוי שלחה לי הודעה.
"ניקי אמא של תורן מתה.. אנחנו אצלו בבית תבואי. אביאל לא הסכים להעיר אותך בגלל זה" .
"אמא של תורן מה?" מלמלתי לעצמי. עליתי לחדר ולבשתי חולצה שחורה ארוכה מכופתרת עם גינס ארוך. ירדתי למטה נעלתי נעליי אולסטאר ונסעתי במונית לבית של תורן.
הרחוב של תורן היה מפוצץ במכוניות שלא היה מקום לנושם. הרגישו את הכאב של המקום בגלל מותה.
נכנסתי לבית של תורן והתחלתי לסרוק את הבית, חיפשתי אותו או את נוי.
"ניקי" שמעתי את קולה של תהל, התעלמתי ממנה. קשה לי להתעלם אבל כשאני הייתי זקוקה לה היא שכחה אותי.
המשכתי ללכת מתעלמת ממנה ומקריאות שמי.
קלטתי בעין את תורן, התקדמתי לעברו. הוא נראה עייף, תשוש. הוא חייב לישון, אבל כולם פה הפריעו לו לנוח. בכו לו מול העיינים לא נתנו לו לעכל את זה.
אני ונוי העלנו את תורן לחדרו. נוי הכניסה אותו למקלחת והביאה לו בגדים ואחרי שניה היא יצאה וישבה לידי על מיטתו.
"היא מתה" אמרתי בעצבות. החדר היה מלא בתמונות של תורן ואמא שלו. תורן נראה שמח בתמונות האלה וכעת הוא נראה כל כך ריק, כאילו הוא מת. למרות שהוא מת כרגע במובן הנפשי שלו.
"היא הייתה מלאך, תמיד חשבה קודם עליו ורק אז עלייה. היא בירכה אותנו שנהיה יחד לנצח. היא אמרה שהיא שמחה שהיא זכתה להכיר אותי. את האמא לילדים של תורן" נוי אמרה והניחה את ידה על הבטן.
"נוי את בהריון?" שאלתי בלחש.
"כן" נוי אמרה וחייכה חיוך קטן.
"אמרת לתורן?" שאלתי בשקט אבל היא סימנה לי שלא.
"למה?"
"זה לא הזמן הוא באבל" נוי אמרה.
"אחרי השבעה" נוי אמרה ושמה ראש על הכרית של תורן.
"את חושבת שהוא יאהב אותי גם שמנה?" נוי שאלה וגיחכה.
"אני יודעת שהוא יאהב אותך שמנה.. לא שעכשיו את לא" אמרתי בחיוך.
"ניקי" נוי אמרה וזרקה עליי כרית.
"מה זאת הטבעת הזאת?" נוי שאלה לפתע.
"אמ…" ניסיתי לחשוב על משהו אבל כלום לא עלה בראשי.
"נו" נוי אמרה בחוסר סבלנות.
"אביאל הציע לי להיות מאורסת לו והסכמתי" אמרתי בחיוך.
"אוומייגד" נוי צעקה וחיבקה אותי.
"מה קרה?" תורן שאל כשהוא יצא מהמקלחת לבוש בחליפת אדידס.
"ניקי ואביאל התארסו" נוי אמרה בחיוך.
"נוי" אמרתי ותתי לה מבט מאיים.
"היי הכל טוב. אני אהיה בסדר. מזל טוב חיים שלי" תורן בא ונישק אותי בלחי.
"תודה יפה שלי" אמרתי וחיבקתי אותו.
"אתם צריכים לדבר אז אני ארד לראות עם הם צריכים משהו" אמרתי ויצאתי מהחדר.

נקודת מבט תורן:
"את עומדת להיפרד ממני עכשיו?" שאלתי בחשש לתשובה חיובית.
"אני צריכה לספר לך משהו" נוי אמרה וחיבקה את הבטן.
"משהו טוב או רע?" שאלתי.
"לא יודעת תלוי"
-"במה?"
"אתה בן 19 עוד מעט ואני 17 וחצי כבר" נוי אמרה והתחילה לשחק עם הטבעת שקניתי לה לחודשיים.
"נוי מה יש?" שאלתי בפחד.
"מה אתה אומר על ילד?" היא שאלה לבסוף.
"ילד?" חזרתי על דברייה.
"זה יכול להיות גם ילדה או תאומים" נוי אמרה והשפילה מבט.
"את בהריון?" שאלתי כשהבנתי למה כוונתה.
"כן, תורן אני בהריון ממך" נוי אמרה וחייכה חיוך קטן.
"את בהריון" אמרתי בחיוך.
"אתה שמח? אתה לא כועס? משתגע? רוצה להעיף אותי שאני יעבור הפלה?" היא שאלה בפחד.
"חחח לא אני לא רוצה הפלה. אני רוצה לגדל אותה או אותו או אותם" אמרתי ונישקתי אותה. הרגשתי אותה מחייכת. אני אוהב אותה יותר מאת עצמי.
"מי יודע?" שאלתי כשהתנתקנו.
"חוץ מאיתנו.. ניקי, מאור, אביאל ו.." נוי אמרה וחשבה עם להגיד לי.
"ומי?" שאלתי.
"אמא שלך.. והיא כבר נתנה לי את בירכתה" נוי אמרה. הרגשתי את חיוכי גדל יותר.
"אישה שלי" מלמלתי ונישקתי אותה שוב.
"אהוב שלי" נוי מלמלה בין נשיקות.
"נוי אני יודע שזה מהיר כי אנחנו כמעט 8 חודשים ביחד אבל את רוצה להתחתן איתי ושנקים את המשפחה שלנו ביחד?" שאלתי והנחתי את ידי על בטנה.
"מה השאלה פה בכלל? ברור שאני רוצה" נוי אמרה בחיוך ונישקה אותי.
"בעוד חודש?" שאלתי ונוי הנהנה בראשה.
אז.. אני מתחתן בעוד חודש עם האחת שלי! נוי בן שבת <3