שניים עשר האני- פרק שלישי- לייט.

לא יכולתי שלא להסתכל לילידה השברירית שמולי בעיניים, לרכון מול המיטה שעליה ישבה כשרעידות עוברות במעלה עמוד השדרה שלה, להניח את ידי על ברכייה- לנסות לתפוס במבט העיניים הכחולות שלה.
היא הייתה יפה אך עדיין מכוערת- בכל מלוא המילה. העיניים הכל כך יפות עוטרו במבט כל כך מכוער של לסידה ואטימות שלא יכולתי שלא לתהות מה קרה לילדה השברירית. על הרצפה היו בובות פרווה מקסימות – הרבה יותר ממה שילדה בגילה צריכה שיהיו לה.
יכולתי… להרגיש אותה- לא אותו רגש כשמרגישים כשנוגעים למישהי ביד ןמרגישית את החמימות ופעימת הוורידים המקסימה…לא- יכולתי להרגיש את כל חלומותיה – לברוח הדהד כמו שלט ניאון בראשה ותהיתי איך ילדה בת שבע יכולה לחשוב בצורה כה החלטית על מוות. איך היא חולמת נל נסיך יפה תואר שיבוא לקחת אותה אך באותו זמן לחלום על לחנוק אותו ולראות את עיניו החומות יוצאות מחוריהן.
לפעמים… זו לא הייתה פיורה שהרגשתי – אלא תמונות חולניות של אונס ופדופיליה… מי עשה אתזה לילדה הזו? ונראה היה כאילו. הכל צף על גדותיו- יותר מדי מחשבות של יותר מדי אנשים פועמות במוחי- צורחות, מבקשות, מתחננות, רוצות תשוצת לב. רוצות את גופה של פיורה, רוצות לצאת- לצרוח… ספרתי מעל תשע… לפעמים גם תהיתי אם אני אחד מהם.
את רצף מחשבותיי המבולבלות הפסקתי כשהתייפחותיה הפסיקו והיא הרימה את מבטה יחד איתי כדי לשמוע גניחה רועמת מהולה בשיעול חולני וליחה ודלת נטרקת שהדהדה לה – "למה אתה תמיד חוזר מאוחר?" קול נשי שעישן יותר מדי סיגריות צווח בשארית כוחו על האדם שככל הנראה נכנס כעת בדלת, "קניתי לפיורה מתנה." הקול הצומרני השיב לה והייתה שתיקה.
העברתי את מבטי על פניה של פיורה, נראה כאילו מבטה נכבה עוד יותר למשמע הבשורה- לא הואר כמו פניה של כל ילדה קטנטנה השומעת כי קיבלה מתנה, קול מעוות מורגש במוחי – 'הוא יאנוס אותי הלילה וישאיר לה מתנה,'.
רציתילברוח, באמת שרציתי- לא יכולתי לסבול את המחשבה על פיורה, לא רציתי לראות את היילדה היפה ביותר שראיתי נפגעת.
הזזתי אותה לפינה כשדלת חדרה נפתחה, האם הרותחת על הפנס בעיניה כמעט ולא שמה לב שאיני הבת שלה, היא חבטה בי – למטה אל הרצפה, צורחת את כל הקללות על הבת שלה עלי, כלבה, זונה, טעות… ואני הייתי שם כדי להרגיש כל כאב וחבטה, הייתי שם כדי לבכות על פיורה היפיפיה, לנעוץ את מבטי באישה החולנית ולעשות הכל כדי שהילדה היפה הנחבאת בפינה לא תיפגע.
נשארתי שם, מדמם, יודע שהכאב הוא שלי- אבל החבלות ישארו על גופה בבוקר… ודמעה בודדה נחתה על פני.
אני אראה לך את האור פיורה… לא תצטרכי לסבול עוד.
הו, פיורה… פיורה שלי,
בוקר טוב לך.