ניצוצות באויר- 18

ערב,כריסטין ישבה במרפסת בייתה.רוח קרירה נשבה וחדרה לעצמותייה כמו סכינים זעירות.דמעות זלגו מעינייה בעודה חושבת על גלן.צמרמורת עזה היכתה בכל גופה עם המחשבה כי גלן מת שבור לב.
רגשות אשמה החלו מחלחלים בה.
"אייך יכולתי להתעלם מאהבתו?"חשבה לעצמה.."גלן נתן לי את ליבו ואני,דרכתי עליו וזרקתי אותו לפח האשפה."
"מתוקה שלי.."נשמע לפתע קולו של דן.כשהיא,חשבה לרגע כי היה זה גלן שפנה אלייה.
"דן.."הסתובבה אליו,מוחה את הדמעות.
"מה קרה?"הוא נבהל.."מדוע את בוכה?"
"…איבדתי מישהו היום.."אמרה כשהוא מתיישב לידה.
"את מי איבדת?"שאל,לוקח אותה בזרועותיו.
לא.היא לא הייתה מסוגלת לספר לו על גלן.עדיין לא.זה כואב.
"אתה בוטח בי..נכון?"היא אזרה לפתע אומץ לספר לו.
"כמובן שאני בוטח בך.מה קרה?"הוא דרש הסבר.
"דן.."פנתה אליו.."אני צריכה לספר לך משהו..אבל,תבטיח לי,שלא תכעס עליי."
"במה מדובר?"הוא ניסה להבין.
"..אני לא רוצה להתחתן."הנחיתה עליו מכה כואבת.דן חש כאילו ננעצה בליבו סכין מלובנת גדולה.האויר התרוקן מריאותיו.
"מה??..למה??"שוב שאל,מנסה להבין.
"אני לא יכולה להתחתן איתך.."היא הורידה את הטבעת מאצבעה ונתנה לו אותה.
"כריסטין.."אמר,המום.
"אני מצטערת דניאל.."אמרה,כשדמעות מוסיפות לזלוג מעינייה שהאדימו.
"יש לך מישהו אחר."הבין.."אני צודק,כריס?"
"הלב שלי כבר שייך למישהו."ענתה לבסוף.."אבל, הצרה היא שהוא,מת."
"הוא מה?"שאל.
"מת,דן.הוא מת."אמרה.
"אני לא מבין.התאהבת באדם מת?"ניסה שוב להבין.
"גלן היה החבר שלי לשעבר.עוד לפני שהכרתי אותך.אבל, הוא נהרג לאחרונה."סיפרה לו לבסוף.
"וגילית שעדיין יש לך רגשות אליו."הבין דן בעצמו.
"דן.."פנתה אליו.
"אל תתקרבי אליי.."הרחיק אותה ממנו.
היא הבינה שדניאל,שאהב אותה נפגע עד עמקיי נשמתו.אבל,מצד שני,
נקרע לו הלב לראות אותה יושבת ובוכה על גלן.כריסטין ישבה לבדה,והזילה דמעות.
"קחי.."נשמע שוב קולו,כשהוא מניח עלייה שמיכה חמה בכדי שלא יהיה לה קר.."אני לא רוצה שתקפאי מקור."
"תודה."ענתה,במין חצי חיוך,כשהוא נכנס פנימה.
כשמאוחר יותר,יצאה כריסטין מן הביית.אל כוכבו של גלן.אל חוף הים.
היא עמדה על החוף,מביטה בגלים נשברים אל החוף.
כשהיא אינה יודעת כי גלן לא נהרג בקרב.הוא אכן נפצע קשה וטופל בבית החולים הצבאי.ברגע,שהיה מסוגל שוב לעמוד על רגליו,הוא שוחרר משם.אך,עשרה ימים לאחר מיכן , מיוסר ושבור לב,הוא התאבד בייריה.