״עד שהמוות יפריד בינינו״ פרק 35

מנקודת המבט של ליאם

היא רצה ליציאה ונישארתי במסדרון,היא שונאת אותי….אבדתי אותה רק בגלל שטויות שאמרתי
״היי..לי..ליאם אני מצטער״,אמר מייקל בגמגום
״זאת לא אשמתך…עזוב אני רוצה להיות לבד״,אמרתי והלכתי
נכנסתי לחדר קטן שהיה בו רק כיסא ושולחן

לפני שנה

״ליאם…ליאם מהר״,צעק מייקל
״רגע…אנחנו לא יכולים להשאיר אותו ככה״,אמרתי
״עזוב אותו…הוא יסתדר״,תפס אותי ומשך בידי
״מיי…מייקל הוא עומד למות״,אמרתי לא יטדע לאן ללכת,לאיש שהרג את המשפחה שלי או עם מייקל
״ליאם…תזכור מה הוא עשה להם…תזכור אך הוא הרג את המשפחה שלך מבלי שאתה יודע את הסיבה,תזכור אך הוא הרג את ליאה,תזכור אך הוא התעלל בה והרג אותה״,אמר
הוא צדק בזה שהחרא הזה חייב למות…הוא הרג את ההורים שלי ואת אחותי…ליאה
ברחנו משם כששמענו מישהו רץ אחרינו,תפסנו על הגדר של ביתו וברחנו
לפתע מכונית שחורה עצרה
״תעלו מהר״,אמר האיש אני ומייקל הסתכלנו אחד על השני ואז שמענו יריות וכמה בחורים רצים אחרינו
עלינו מהר והוא נסע בשיא המהירות
הייתי בן 14 כשהכל קרה,חזרתי לבית כמו כל יום אחרי אימון,הפעם כשנכנסתי הרגשתי שמשהו לא בסדר
נכנסתי לבית והיה שקט
״ליאה?״,דפקתי בדלת שלה אבל לא הייתה תגובה,זרקתי את התיק שלי ופתחתי לאט את החדר…
הכל היה חשוך…וכשהדלקתי את האור ראיתי את הדבר הכי נורא
ליאה ספוגה בדם,פניה חיוורות
נפלתי על הרצפה זה היה כזה שוק לראות את אחותי הקטנה מתה באכזריות
גם הורי נרצחו בחדרם…
ואז מייקל עזר לי,גרתי אצלו
האיש הזה שהיה במכונית השחורה היה אבא של לוסי
הוא זה שעזר לי ועבדתי בישבילו כשומר ראש,עובד במאפיה…
עד שהיום הזה הגיעה
״ליאם..בגלל שאתה הכי צעיר ואני הכי סומך עליך אני רוצה שתשמור על הבת שלי״,אמר צ׳ארלי (אבא של לוסי ושון)
״זה…זה לא יעבוד״,אמרתי
״ליאם אני מבקש ממך״,אמר
הנהנתי בשקט והלכתי לחדרי סידרתי את הבגדים שלי בתוך התיק בעצבים
״היי אחי מה הפעם?״,שאל מייקל ויצאה מהמקלחת
״הבת המפונקת של הבוס״,התעצבנתי
״אתה כבר מכיר אותה?״,שאל ונשכב אל מיטתו ידיו מאחור תופס את ראשו
״אני בטוח בזה..שהיא תגיד לא אני לא עושה את זה,אני רוצה שתפטרו אותו,עזוב מכיר את הבנות העשירות והקטנות של אבא״,התעצבנתי
סגרתי את התיק בעצבנות
״נתראה״,אמרתי ויצאתי מהחדר
לאט הסבירו לי איזה תפקיד אני הולך לשחק…ליאם הבן של המנהלת,הסוג של עבריין כובש לבבות ושובר אותם,זה שמסתובב עם כל בת אחרי בת
כשהכרתי אותה הבנתי שטעיתי…היא לא כמו כל הבנות,היא הרבה יותר שווה,ראיתי אותה אבודה בין כל הנערים השיכורים,ראיתי אותה בידיו של הדני הזה
ולא יכלתי להישאר אדיש…אתהבתי בה מהרגע הראשון
ביום שההצגה האחרונה שלה עלתה צ׳ארלי הודעיה לכולנו שהאויב מצא אותה ואת שון
וככה הכל המשיך

חזרה לעכשיו

נתתי אגרופים לקיר,עצבני ושונא…רק בגלל הטיפשות שלי אבדתי אותה
לפתע שמעתי צרחה…והבנתי שזה הקול של לוסי..