~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 18 תגיבו 3>

מה?" שאלתי את קלואי בעצבנות. עמדתי מולה, מחכה למוצא פיה, אך היא הביטה בי ללא אומר.
"קלואי, נשבעת לך אם את ממשיכה לבהות בי ככה אני אתקע לך טוסט לתוך הגרון!" צעקתי עליה, מאיימת עליה עם טוסט הגבינה שהיא הכינה לעצמה קודם, ואני הסתפקתי בסלט. קלואי הביטה בי במבט מבוהל ולאחר מכן התעשתה,
"לא…זה פשוט…וואי אמבר את נראית מדהים!" קפצתי שפתי, הבטתי במראה שלידי,
"באמת?" שאלתי אותה בספק,
"זה נראה לי עושה לי תחת ו-
"תגידי על איזה תחת את מדברת?" היא ניערה אותי, ממשית!
"הלו הלו! מה שחסר לי עכשיו זה סחרחורת!" גערתי בה,
"סליחה!" היא אמרה במתיקות ואני סידרתי את השמלה, הרמתי את עיניי אל עבר המראה בשנית.
הבטתי בעורי שלא היה כהה ולא היה בהיר, הוא היה שזוף אבל במידה הנכונה…הוא התמזג עם צבע הסגול חציל של השמלה, אני לא אשקר ואגיד שהצבע הזה לא מחמיא לעור שלי…
היה לה בד עדין, מסוג שיפון. החלק העליון היה ללא שרוולים, עם מחשוף קטן, מתחת לחזה היה בד ברוחב של כ3 סנטימטרים בצבע כסוף שחור עדין, מאותו סוג בד הורכבו כתפיות השמלה שהיו צרות יותר. החלק התחתון של השמלה גלש ברפיון עד מעט מעל הברכיים שלי. לרגליי נעלתי נעלים שחורות עם עקב בינוני, שיעניק לי קצת גובה אך לא ייתן לי להיראות כמו ילדה מגושמת.
שיערי הזהוב עם נגיעות עדינות של חום בהיר היה אסוף ברישול לפקעת מבולגנת, התלתלים שלי העניקו לה קצת נפח. קצוות שיער נפלו על פניי שאופרו באיפור עדין, סומק חום שהבליט את עצמות לחיי, ריסיי נמשכו במסקרה שחורה, שמתי מעט צללית שחורה על עפעפי ומרחתי את שפתיי המשורטטות בשפתון שקוף.
"כן…אני מניחה שאני נראית בסדר…" צחקתי, קלואי צחקה איתי, אין ספק שהיא נראתה כמו דוגמנית, היא לבשה שמלה קצרצרה ופרחונית, שיערה החלק היה אסוף לחצי קוקו, שפתיה היו מרוחות באודם ורוד בהיר ועפעפיה היו מרוחות בצללית בהירה.
"קלואי, מסכן ברנון, כל הבנים ינסו להתחיל איתך שם!" אמרתי בכנות "שמעתי שהולכים להיות שם מלא שמיניסטים, ועוד אנשים לא מהבית ספר!" שרבבתי את שפתיי לעברה בהתגרות, קלואי חייכה חיוך ביישן,
"אני נאמנה לברנון!" היא אמרה בהצהרה והניחה יד על לוח ליבה,
"ולעמן האמת אני חושבת שאת תגנבי הפעם את ההצגה…" כן בטח….גיחכתי לעצמי.
"משתגידי, חוץ מזה אני נאמנה להנרי!" אמרתי מצחקקת, עושה את אותה מחווה שהיא עשתה קודם.
הצטערתי מאוד שאמרתי את המשפט הזה, כי קלואי התחילה לקפוץ בהתרגשות,
"די! די! מספיק את מביכה אותי!" התחננתי אליה, שנאתי את ההתנהגות הזאת שלה שתמיד צצה לה פתאום כאשר אני מנסה להישאר רגועה ואדישה, היא פשוט הורסת לי את כל התדמית!
"מותר לי! את מביכה אותי לא פחות, דרך אגב מה אמרת לסאם?"
"שאני נותנת לו 'סוף שבוע חופשי'…" גיחכתי ומשכתי בכתפיי.
"והוא הסכים?" היא שאלה אותי בספקנות, מרימה את גבותיה.
"כן…למה לא? הוא הפגין לא מעט שמחה למען האמת…" קלואי הנהנה לאט, לא הצלחתי לעלות על הבעת פניה.
"טוב אז יורדים? הבנים כבר בטח מחכים לנו למטה…" אמרתי, היא עקפה אותי ואני הלכתי אחריה לא שוכחת לקחת עימי את התיק השחור שלי בלי הרצועה.
עקבתי אחרי קלואי שירדה במדרגות שהיו בנויות משיש לבן בצורה מעוקלת.
קלואי ירדה את המדרגות האחרונות במהירות כאשר הבחינה בברנון, מעניקה לו נשיקה חפוזה, הבחנתי בהנרי שהיה עם גבו אלי, הוא סובב את גופו כאשר הבחין בקלואי, מבטו נתקל בשלי.
הוא הניח את ידו על לוח ליבו ונהדף אחורה,
"ואוו, את רוצה לגרום לי להתקף לב?!" הוא שאל בחיוך, ואני צחקקתי.
"אל תביך אותי!" ביקשתי, נתתי לו נשיקה מהירה על הלחי והחיוך שלו התרחב.
"יצאנו?" ברנון שאל, מחבק את קלואי במותניה, ואנחנו הלכנו אל עבר הכניסה בתגובה.
טוב לא אני זאת שלקחה את רוב תשומת הלב במסיבה הזאת, אלא הנרי.
הנרי למד פעם בבית הספר שלי, והיה תלמיד אהוד מאוד שלא נדבר על נערץ, ובימים שהיה חוזר לניו יורק, פנים קורנות היה מברכות אותו.
"הנרי גבר! מה נשמע?" מישהו טפח על כתפו של הנרי בפעם המאה. העברתי את משקל גופי מצד לצד, מלמלת את מילות השיר MIRRORS שהתנגנו ברקע. גלגלתי את עיניי כאשר חבורה של נערים הצטרפה אלינו כדי לשמוע עוד חוויות מפיו של המלך.
"אולי נמצא מקום יותר אממ…שקט?" לחשתי להנרי באוזן, הוא הנהן ותפס בידי, הוא לקח אותי לפינה שקטה במקצת ברחבה,
לעזאזל, לאשל הזאת יש פאקינג רחבה למסיבות!
"מצטער על כל זה…" הוא הניף את ידו,
"זה בסדר…זאת לא אשמתך שאנשים אוהבים אותך…" אמרתי בחיוך, שמה את ידי על רגלו. הוא העביר את מבטו מידי אל פניי, מחייך גם הוא.
"אז, מה מביא אותך לניו יורק?" שאלתי בהנפת ידיים, הוא גיחך.
"אבא ועסקים…" הוא אמר,
"ואיפה אבא?" שאלתי בהרמת גבה לאחר שנזכרתי שרק הוא ואדמונד, בן דוד של קלואי טסו לכאן.
"הוא יבוא בהמשך, אני פשוט רציתי לנצל כמה שבועות לפני, לפני שתתחיל העבודה…"
"עבודה?" שאלתי, הוא עדין בתיכון! מה עבודה?
"כן, קלואי לא סיפרה לך? אני עובד עם אבא שלי על כמה מיזמים…"
"הופפללה אני יוצאת עם איש עסקים!" אמרתי בצחוק, הוא צחק וחשף את שיניו הלבנות.
"ואני יוצא עם יפיפייה…" הוא אמר בלחישה, חייכתי חיוך ביישן. פתחתי את שפתיי בצפייה כאשר שפתיו קרבו אל שלי, ליבי הלם בחוזקה,
"גבבבבבבבבבבבבררררר! אני לא מאמין שאתה פה!" שמעתי צרחה, התרחקתי מהנרי במהירות ונאנחתי.
"ריצרד!" הנרי קרא בשמחה, אוחז בידו של ריצרד חברו הטוב מזה כבר…
"אמבר אכפת לך אם אני אעזוב אותך לכמה דקות?" הוא שאל,
הנהנתי,
מה כבר יכולתי להגיד?!
הלכתי, רוטנת אל עבר המזנון של המשקאות החריפים,
"יש לכם משהו לשתות?" שאלתי בטמטום את הבחורה שכנראה שוכרה לברמנית למסיבה, היא הביטה בי עם גבות מורמות.
ברור שיש לה מטומטמת! זה מזנון לשתייה!
הבחורה החלה לתת לי שמות של משקאות אלכוהוליים וקוקטילים ועוד שמות שלא הכרתי ואני גם לא הולכת לנסות.
"אין לכם משהו ש-לא- כולל אלכוהול?!?!?!" יצאתי עליה, עצבנית במקצת,
מנסים לשכר אותי בכוח?!?!
היא הביטה בי במבט של 'מה נסגר איתך?!',
"קולה?"
"שיהיה…" היא מזגה לי קולה בכוס אדומה גדולה.
"מי שותה במסיבה קולה?" שמעתי קול, הסתובבתי וראיתי להפתעתי את סאם לבוש בחולצת טריקו בצבע כחול בהיר שישבה עליו ברישול ומכנסי ג'ינס שחורים.
"סאם? מה אתה עושה פה?" קראתי בהפתעה,
"סתם…שמעתי שחלאה מסתובבת בעיר…" הוא אמר,
הנהנתי… תרתי בעיניי אחרי קלואי שהייתה צמודה לברנון כל הזמן, לא הבחנתי במבטו של סאם שסרק אותי לאורך גופי, מגלגל את לשונו בפיו.
"אז מי הבר מזל?" הוא שאל אותי והחזרתי את פניי אל פניי, הוא עטה נשען על המזנון בעזרת זרועו, הוא הביט בי בעיניים מורמות ובשפתיים קפוצות. העברתי את משקל על הרגל השנייה,
"לא עניינך!" אמרתי משרבבת את שפתיי, הוא צחק.
"אז…אני אז אני רואה שאתה לא מתייסר כל כך…" גיחכתי, הוא חייך,
"את יודעת…למסיבות יש יתרונות משלהן…" הוא אמר בחיוך מעביר את עיניו על הבחורה שעברה לידנו ברכושניות,
"אתה דוחה." קבעתי.
"אני גבר." הוא אמר באותו טון וחזר להביט בי,
"אז, איפה נסיך החלומות שלך? נוטש אותך ככה סתם ליד בר המשקאות?" הוא אמר באף מורם,
"הוא לא נטש אותי! הוא היה צריך ל…לסדר כמה דברים…" אמרתי רועמת.
למה בכלל אני חייבת לו הסברים?!
"טוב…אין לו מה לדאוג, זה לא שאת תשתכרי כאן למוות עד שהוא יסיים את ה'סידורים', לפחות לא מקולה…" הוא סימן בראשו, מבודח, אל כוס הפלסטיק שאחזתי כעט בחוזקה.
"תגיד, אין לך משהו טוב יותר לעשות מלעמוד פה לבזבז לי את הזמן?! אה כן, לא אמרת שאתה צריך למצוא איזה חלאה או משהו?! חדשות טובות! היא עומדת מולי!" עקצתי אותו לחיי נצבעו בצבע אדום בוהק מזעם.
"נו באמת אמבר אני צחקתי, אמבר!" הוא קרא לעברי כאשר עזבתי את עמדתי ליד המזנון, הוא לפט את זרועי וסובב אותי אליו,
"אמבר אני צחקתי." הוא אמר לי ברוח, השתחררתי ממנו בקוצר רוח.
"סולחת?" הוא הביט בי בעיניו, תופפתי בעקביי על הרצפה בעצבנות,
"כן…" מלמלתי, לא מביטה בו.
"אני רוצה לראות חיוך!" הוא התעקש,
"נו!" הוא ניסה למתוח את שפתיי לחיוך בעזרת ידיו אך נרתעתי לאחור, חייכתי חיוך מאולץ,
"הינה, מרוצה?!" שאלתי אותו, מתאפקת לא לצחוק.
"מאוד." הוא אמר, שפתיו התעקלו כלפי מעלה.
הרגשתי יד לופתת את מותניי, הסטתי את מבטי, אפו של הנרי התחכך בלחי שלי,
"היי…סורי, אני שלך עכשיו."
"הנרי" סאם סינן מבין שיניו, שינינו הבטנו בו,
הוא התיישר, זקף את גבו והביט בהנרי ב…בסלידה, יכול להיות? הוא קיפץ את אגרופיו בחוזקה בצורה כזו שיכולתי להבחין בוריד שבלט לאורך זרועו השמאלית.
"סאם…" הנרי אמר בחיוך, שפת גופו הייתה שונה לגמרי משל סאם, הוא הושיט את ידו ללחיצה,
"הרבה זמן לא ראיתי אותך, מה שלומך?" סאם הביט בבוז בידו,
"אתם מכירים?"פניתי אל סאם, נכנסת אל השיחה, מנסה לפוגג את האווירה המוזרה, אך סאם התעלם ממני ומבטו הקר לא נע מהנרי,
"תעשה לי טובה, אל תפגין את הנימוסים הפלצנים שלך, לא עליי." הוא סינן בקור.
מה הולך פה???
"אני, אני עשיתי לך משהו, למה אתה כועס?" שוב הנרי אמר, ידידותי מידיי,
"לא, לא כועס. רק נגעל, עמוקות." הוא אמר ביהירות, ראשו מוטה לצד.
"אני בסך הכל שמח לראות אותך סאם-
"אל תדבר אליי כאילו אנחנו חברים." הוא קטע אותו בזעם, מתקדם אל הנרי,
נשמתי עמוק…התעשתי מההלם שהייתי אחוזה בו מאז שעיניי נחו על מבטו של סאם שלא היה כל כך קשה לפרש את כוונתו, לא יכולתי לתת לבחור כל כך טוב ונחמד כמו הנרי להיות קורבן תחת מבטו ושיפוטו של סאם.
"הנרי עזוב אותו, סתם בחור ממורמר שלא שווה את תשומת הלב שלך או שלי…" אמרתי להנרי, כורכת את ידי סביבו ומפנה אותו אל עבר רחבת הריקודים, הסטתי את מבטי לאחור, ראיתי את סאם נשען שוב על הבר ולוגם מהבירה שלצידו…עיניו נעוצות בי ובהנרי, החזרתי את מבטי,
הלילה שלי לא הולך להיהרס על ידו.

ליבי עלה וירד כתוצאה מן הריקודים.
"אני הולכת לשתות ולשאוף קצת אוויר!" אמרתי להנרי בחיוך, מתנשפת, הוא הנהן בחיוך.
צעדתי אל עבר המזנון, אך יד עצרה אותי מללכת, עמדתי קרוב אל סאם, שהיה לא רגוע.
"אמבר אנחנו צריכים לדבר…"
"סאם, עזוב אני רק רוצה ל-
הוא לא שאל אותי ופשוט גרר אותי,
"מטומטם! אני על עקבים!" צרחתי,אך מילותיי נבלעו על ידי המוזיקה החזקה שהרעידה את הרחבה, אך למען האמת גם אם היה שקט מוחלט לא נראה לי שהוא היה מפגין טיפה של רגישות.
הוא הוביל אותי אל עבר האוויר הקר, עמדנו על המדרכה והוא שחרר אותי מידו מניח את ידיו על מותניו,
"מה לעזאזל את עושה עם הטמבל הזה?"
מה הוא אמר?!
"סליחה?" אמרתי בהרמת גבה משלבת את ידי מתחת לחזי.
"מה ששמעת." הוא אמר לי בזעף.
"מה שבא לי!" אמרתי בקול, הוא התקרב אליי,
"אל תצאי איתו." הוא קבע,
מה הוא אמר?!
"הוו סליחה אבא'לה, אבל זה ממש לא עניינך עם מי אני יוצאת ועם מי לא!" לא האמנתי למוצא פיו,להתנהג אל הנרי כמו אל זבל זה דבר אחד, אבל לקבוע לי עם מי לצאת זה כבר דבר אחר!
"אמבר, אל תצאי איתו." הוא חשק את שיניו,
"אין לי מושג מה יש לך נגדו, וזה גםלא ממש מעניין אותי, תוציא את האף שלך מהחיים הרומנטיים שלי!" נקפתי לעברו אצבע, הוא נשם עמוקות,
"אוקיי.יודעת מה? את לא רוצה שאני אצא עם גלוריה, בבקשה. בתנאי שלא תצאי עם הראש כרוב הזה.אנחנו תיקו עכשיו." הבטתי בו בעיניים פעורות ופה פעור,
"אה, אז עכשיו אנחנו משחקים משחקים?! לא מעניין אותי מגלוריה והרצון העז שלך להשכיב אותה! אני מחבבת את הנרי, ואתה לא יכול להכתיב לי עם מי לצאת!" זרקתי לעברו.
"לא בזמן שאת יוצאת איתי!" הוא הרים את קולו גם כן, מצביע על עצמו,
"מה העניין סאם, מקנא!" אמרתי בלגלוג, סאם נחר בזלזול,
"מקנא?! להזכיר לך מי הלבישה את כל עניין ה'חברים' הזה מלכתחילה?! את חמודה שאת מנסה להכחיש את המשיכה שיש לך אליי." הוא אמר ביהירות ואני פלטתי צחקוק, התקרבתי אליו בצעד מתנשא, המרחק בינינו לא עלה על כמה סנטימטרים,
"אני חושבת שאתה מתבלבל סאמי. אחרי הכול אתה זה שלא יכל לעמוד בזה ונישקת אותי לפני כמה ימים." החזרתי לו, עיניו חדרו אל עיניי, אישוניו זזו מצד לצד,
"ביקשת שאני אשחק, שיחקתי. לא הרגשתי כלום, אפס. את יודעת עכשיו שאני חושב על זה, את התחלת להתנהג מוזר בדיוק אחרי שהתנשקנו. מתחמקת ממני מכל הזדמנות, נרתעת מכל מגע קטן שיש בינינו, מה קרה אמבר?! לא יכולה לעמוד מול זה?!"
הבטתי בשאת נפש בפרצופו המתנשא, התחלתי לצחוק כמשוגעת,
"לשום דבר שתעשה סאם לא תהיה השפעה עליי, מבין?!"
"עוד הכחשה." הוא אמר בשלוות נפש,פניי התלהטו ושיערי התפזר מרוב זעם.
"יודע מה?" הדפתי אותי עם ידי, "כן, אני התנהגתי מוזר, התחמקתי ממך רק כי לא יכולתי לעמוד במחיצתך ולא להקיא!"
סאם הביט בי, מעביר את לשונו בתוך פיו,
"סיימת?" הוא שאל אותי בזלזול, ואחרי שלא קיבל תגובה הוא המשיך,
"הוא לא בחור טוב אמבר, תעזבי אותו…" הוא אמר בשקט, מנסה לגרום לזעם שבקולו לדעוך וכך גם לזעם שעל פניי.
"לא בחור טוב? אני מכירה אותו טוב סאם…לא כולם צריכים לעבור תחתך בשביל להיות טובים, הרי הכל נקבע לפי האופי …ובמקרה שלך, הוא כנראה נרקב." ירקתי.
"אני אומנם לא מושלם גלר, אבל את לא יותר טובה…" הוא אמר בקור, חוזר לקרוא לי בשם משפחתי בזלזול כמו פעם.
"יש לך עוד מחמאות שאתה רוצה לחלוק איתי?" שאלתי בפה קפוץ,
הוא העביר את ידו בשיער ראשו בתסכול,
"אמבר…בבקשה. אני לא יודע איך כל פעם שאנחנו מדברים זה מסתיים בריב, אבל את חייבת להקשיב לי!" הוא אמר במבט מתחנן תופס את ידי,
"הוא לא מי שאת חושבת שהוא.את לא מכירה אותו."
"ואותך? אני בקושי מכירה אותך סאם. אתה מצפה ממני לסמוך עליך?! מאז שהגעת אתה רק מאמלל את חיי, צוחק עלי, יורד עלי, מבקש ממני לשתוק לגבי חבורה של עבריינים, מצטערת סאם לא ממש בא לי." אמרתי בקור,
"יודעת מה? תצאי איתו, שניכם מתאימים מאוד אחד לשני." הוא שמט את ידי בבוז, עקף אותי ממשיך ללכת במורד הרחוב.

"היי מה קרה?" הנרי שאל אותי בדאגה כשהבחין בעיניי הנפוחות,
יצאנו למרפסת, אחזתי בידו ושנינו התיישבנו על הספסל לבן,
"מה הסיפור בינך לבין סאם?" שאלתי אותו בקול צרוד, הוא נאנח.
"זה סיפור ארוך…" הוא מלמל,
"יש לי את כל הזמן שבעולם." דחקתי בו,
הנרי לקח נשימה,
"הוא תמיד קינא בי…אף פעם לא הצלחתי להבין למה…אני משער שזה בגלל שלמשפחתי יש הרבה כסף, ומשפחתו טוב…היא לא בדיוק במצב טוב…" הוא החל לספר,
"היינו מבלים ביחד פעם, הייתה לנו חבורה. היינו שותים, מסתובבים, צוחקים, מה לא? קרענו את העיר, עשינו חיים. אבל אז הבנתי שזה לא מתאים, לאט לאט שמתי לב איך הם משפיעים עליי לרעה, אז לקחתי צעד אחורה. יום אחד הם תכננו לשדוד את המכולת השכונתית, ידעתי שזה לא בסדר…ניסיתי לשכנע אותם אך ללא הצלחה. ידעתי שזה לא רעיון טוב, אז ברגע האחרון הודעתי להם שאני פורש. וסאם, הוא כל כך כעס…קרה לי בוגד, אבל מה יכולתי לעשות?! ממש כשהתכוונתי לצאת מהמקום המשטרה תפסה אותם, וסאם בתור נקמה האשים אותי, שאני יזמתי את הרעיון, הוא כנראה נלחץ מכיוון שזה היה הרעיון שלו. בסופו של דבר אבא עשה לי קומבינה ושיחרר אותי מהעסק המלוכלך הזה, ומאז ניתקתי את הקשר לאט לאט…אני רוצה להשלים איתו, להגיד לו שסלחתי אבל-
"את צוחק איתי?!" אמרתי בפה פעור, מתנשפת כתוצאה מהסיפור המזעזע הזה.
"הבן אדם הזה נהיה גרוע יותר מרגע לרגע! אני לא מאמינה שהוא עשה את זה, זאת פשוט אכזריות! הוא לא יתחמק מזה! אני אני!" כיווצתי את ידי, מדמיינת שהראש של סאם בניהם.
"תירגעי…זה היה לפני הרבה זמן, כמה שנים, הכל נשכח…" הוא הוריד את ידי בעדינות,
"אני לא יכולה לשתוק על זה!" הרעמתי בזעזוע,
"אמבר, תבטיחי לי שלא תעשי כלום! אני דואג לך…אני מפחד מהתגובה שלו…" הוא אמר בדאגה,
"אני לא מפחדת ממנו." אמרתי בביטחון,
"אמבר." הוא דחק בי,
"בסדר, אני לא אעשה כלום…" מלמלתי בחוסר רצון.
"היי!" הוא הרים את סנטרי,
"הכל בסדר!" הוא אמר לי ברוגע וחייכתי חיוך קטן.
"ועכשיו אני רוצה לעשות משהו שכבר שנים אני משתוקק לעשות ולא יוצא לי…" הוא אמר, רוכן אליי,
"מה להרביץ לסאם? כי אני לגמרי בעניין! אנחנו נכניס בו ו-
משפטי נקטע על ידי שפתיו של הנרי, סוחפות אותי לנשיקה סוערת.