הגלגל

בימי כאב אחדות פועמת,
גם כשלא בלב זורמת
אהבה,
בין האנשים הלחוצים,
המופנמים, הרגישים,
תמיד מורגשת הדממה.

המדרכות והשבילים,
המוכתמים, הרצוצים,
והמראות המפחידים,
הזיכרונות האחרונים,
אין מנוחה.

בימי האור והפריחה
אין דימוי, יש הפכה
השמחה, הלהטה,
ישבו בראש ההחלטה.
אז תבוא ההפרדה
שממשמשת, מתקרבת…
ויש תקווה.

עם סיום המלחמה
חוזרת גם האדישות
התעבה, התחרות,
ויוצרת השרטוט

יש עולם מלא בדם
אך מאחור הולכים שחור,
העליזות, המשכיות.
גלגל חוזר ומתגלגל
ועם השמש יש גם צל
שיש למצוא ולהגדיל.

לחשוב עמוק,
ולהפנים,
בין המילים, המשפטים,
את החסר, הנעלם.
רק הרווחים יהיו תשובות
ורק הנחבא יהיה חשוף.

הכאב, והשמחה, העצב, הצהלה,
הולכים ביחד כל הדרך
אל הסוף.