נקמה- פרק אחד.
"האדון תיאו אוזרה, לאור הנסיבות הבאות: רצח של שבעה אנשים ממשפחת איבשקוב, אונס ופריצה לחנות נשקים. אני דן אותך לשני מאסרי עולם" אמר השופט לאחר רגע קצר של שתיקה.
הלחישות שבאולם בית המשפט הפכו לצעקות. צעקות שמחה מצד התובע, וצעקות התנגדות מצד הנתבע.
תיאו, שישב על הספסל שלו בשקט לא הראה שום רגש בקשר לקביעת השופט, מבטו היה עמוק ברצפת האולם, מחשבותיו היו רחוקות מלהיות מציאותיות.
שני שוטרים התקדמו אליו, "תקום בבקשה" ביקש אחד מהם. תיאו קם בשקט ממקומו, כובע הקפוצ'ון השחור שלו מונח ברישול על ראשו, ידיו אזוקות.
שני השוטרים החזיקו אותו כשיצאו מאולם בית המשפט, בכניסה עמדו עיתונאים וצלמים רבים שרצו לקבל מידע על גזר הדין.
"תיאו! תיאו! תוכל לענות על כמה שאלות בבקשה?" נשמעו צעקות מכל מקום, עיתונאית אחת הצליחה לעקוף את כולם ולעמוד בדיוק בדרכו.
"זוזי בבקשה גברת" ביקש אחד השוטרים מהעיתונאית, אך היא לא זעה ממקומה.
"למה עשית את זה?" שאלה את תיאו בשקט, הוא הסתכל עליה בפנים חסרות הבעה.
"נקמה" לחש, "הכל בגלל הנקמה" הוסיף.
"נקמה? על איזו נקמה אתה מדבר?" שאלה העיתונאית בלא הבנה.
"זה הכל בגלל הנקמה!" צעק תיאו, "נקמה, עין תחת עין, שיגעו. תקראו לזה איך שאתם רוצים. אני את שלי עשיתי!" צעק.
"תשתוק ותמשיך ללכת" אמר אחד השוטרים ודחף את תיאו קדימה.
"קיבלת את התשובות שלך?" תיאו סובב את ראשו אל עבר העיתונאית, שעמדה מאחוריו ועל פניה תדהמה.
היא לא ענתה והסתובבה בחזרה למקום שממנו באה.
תיאו חייך לעצמו והמשיך להתקדם עם השוטרים אל ניידת המשטרה שחנתה ליד המדרכה.
אחד השוטרים פתח לתיאו את הדלת ודחף אותו פנימה, "היי בזהירות" אמר תיאו בחיוף וסידר את צורת ישיבתו.
"חוששני שזו הפעם האחרונה שנראה חיוך על פנייך" נשמע פתאום קול נשי הבא מהצד הימני של תיאו.
הייתה זו שוטרת שהוא הכיר טוב מאוד, אליזבת', זו שהייתה מעורבת בכל אחת מפרשיות הפשע שלו.
"אלי, תהיתי לא נעלמת לי היום" אמר לה תיאו, החיוך עדיין מרוח על פניו.
"אני לא חברה שלך תיאו, תמחק מיד את החיוך הנבזי מהפנים שלך" אמרה אליזבת' בזלזול.
תיאו הביט בה לרגע, מעביר את עיניו על כל חלק בגופה שאליו יכלו הן להגיע. משיערה השחור, לעיניה החומות והגדולות ועד לשפתיה הדקות.
"נשים מלמל תיאו לעצמו ושתק במשך כל הנסיעה.
כעבור מספר רגעים ארוכים למדי, הניידת חנתה בפתח בית הכלא.
אליזבת' ושני השוטרים האחרים יצאו מן הניידת, אחד מהם פתח לתיאו את הדלת ומשך אותו החוצה.
הם הוליכו את תיאו בשקט אל מבנה הכלא, שם עמדו בשתי שורות תאי כלא רבים, בהם שכנו פושע אחד או שניים.
השוטרים הובילו את תיאו לתא כלא מרוחק שבסוף המסדרון, אליזבת' פתחה את דלת התא והשוטר שהחזיק בו דחף את תיאו פנימה בחוזקה, והשוטר האחר שחרר את תיאו מאזיקיו ושלושתם הלכו בלא להוסיף מילה.
"ברוך הבא תיאו" תיאו מלמל לעצמו וסקר את התא בעיניו, הוא היה בגודל בינוני, בצמוד לקיר הייתה ניצבת מיטה מברזל שעליה מונח מזרן מלוכלך וכרית שצבעה הלבן דהה.
בתא היו מוצבים גם אסלה וכיור, מעל הכיור הייתה תלויה ברישול מראה שחלקה שבור.
תיאו הלך לכיוון המראה ובחן את פניו בה, הוא אינו היה מגולח וזיפים שחורים רבים התקבצו על פניו, שיערו השחור היה פרוע ועיניו הירוקות היו ריקות ועייפות.
"אתה.. תיאו אוזרה נכון? שמעתי שעשית הרבה צרות ילד" נשמע פתאום קול הבא מן התא ששכן ליד התא של תיאו.
הוא הסתכל לכיוון שממנו בא הקול, ושם ישב על רצפת התא השני אדם שנראה בערך באותו הגיל שלו, בעל שיער חום מגולח בצדדים ועיניים בצבע חום כהה.
"סליחה?" שאל תיאו והלך לשבת מול הבחור שישב בתא השני.
"אתה תיאו אוזרה?" שאל הבחור, "כן, זה אני" ענה תיאו בלא הבנה.
"שמעתי עלייך הרבה אחי, שני מאסרי עולם זה הרבה. למזלי אני עוד חמש שנים יוצא מכאן" אמר הבחור.
"מי אתה? אם יורשה לי לשאול" אמר תיאו.
"אה נכון, סליחה שלא הצגתי את עצמי. אני סם ג'יימס, נעים מאוד" אמר סם והושיט את ידו לתיאו בין הסורגים.
"נעים מאוד" מלמל תיאו ולחץ את ידו של סם. "סם ג'יימס אמרת? אתה לא הנער בן השבע עשרה שהיה הקורבן במרדף המשטרתי והרוצח של אנג'לה סמית?" שאל תיאו בסקרנות.
"אכן זה אני" אני סם בחיוך גאה.
"דיברו עלייך חודשים בחדשות בנאדם, היית הפרשיה של השנה" אמר תיאו בתדהמה.
"כן אני יודע, עוררתי הרבה מתח בשנים האחרונות" ענה סם בשקט.
"מדוע רצחת את אנג'לה הזו בכלל?" שאל אותו תיאו בשקט, "בגדה בי" ענה סם במהירות.
"אבל לא סתם בגדה בי עם בחור אחד, זה עוד היה בסדר מצידי. הייתי מרביץ לה ועוזב אותה בשקט" הוסיף סם.
"אז מה קרה?" שאל תיאו בסקרנות, "היא בגדה בי עם שני בחורים, כמה ימים לאחר מכן החלטתי שניפרד. אבל לאחר כחודש בערך היא ביקשה שנחזור להיות ביחד והסכמתי. לאחר מכן התברר שהיא בגדה בי עם עוד שני בחורים" סיפר סם, תיאו הקשיב לו בשקט.
"לא יכולתי לסבול עוד את ההשפלה והכאב, וברגע הזה כבר נמאס לי ממנה. באתי לביתה ביום שני בערב שסכין מוחבאת מתחת לחולצתי, עליתי לחדר שלה בעוד שכל שאר בני משפחתה בקומה למטה ודקרתי אותה למוות. לפני שמישהו בא קפצתי מהחלון וברחתי, אבל אח שלה הגדול הצליח לתפוס אותי ולקחת אותי למשטרה.
באחד הימים עוד לפני שהביאו אותי למשפט, הצלחתי לברוח מהכלא, בגלל זה קרה המרדף. אבל הצליחו לתפוס אותי, לקחת אותי למשפט וגזר הדין היה 10 שנים בכלא. אז הנה אני כאן" סיים סם את סיפורו.
תיאו היה שקוע במחשבות לרגע קצר, לאחר מכן חזר למציאות והסתכל על סם בהרמת גבה.
"חתיכת סיפור" אמר והמשיך להביט בסם.
"אני שמעתי שרצחת שבעה אנשים ממשפחת איבשקוב, אנסת ופרצת לנשקייה." אמר סם לתיאו והסתכל עליו בהערצה.
"מה שנכון נכון" חייך תיאו והעביר את אצבעותיו על מכנסי הג'ינס השחורות והמשופשפות שלו.
"למה עשית את זה בעצם?" שאל אותו סם.
תיאו השתהה לרגע, ואז כרגע אחר כך קירב את ראשו עוד יותר לסורגים. "נקמה" לחש והסתכל על סם.
"נקמה? למה נקמת?" שאל סם ובחן את פניו של תיאו.
"אני רצחתי את כל האנשים האלה, מכיוון שהם רצחו את המשפחה שלי. עין תחת עין כמו שאומרים." ענה תיאו וצייר עיגולים בלתי נראים על רצפת התא בעזרת אצבעותיו.
"ומה קשור הפריצה לנשקייה?" שאל סם בשקט, "לא יכולתי לרצוח אנשים כמוך, עם סכין פשוטה. פרצתי לנשקייה הזו בשביל להשיג אקדחים." ענה תיאו.
"והאונס?" המשיך סם לשאול.
"בשביל לייסר אותם, כאשר ראיתי את שתי הבנות ממשפחת איבשקוב בוכות, ליבי התמלא גאווה" ענה תיאו וחיוך גדול עלה על פניו.
"תיזהר עם מילותייך, כאן לא מקבלים אנסים" הזהיר סם את תיאו.
"זה כלא, כאן לא מקבלים אף אחד" אמר תיאו בזלזול.
"אתה צודק, אבל במיוחד לא אנסים" אמר סם בגיחוך, "אבל בכל מקרה, אם תוקעים בך מבטים, תלמד להתעלם בשביל לא להסתבך בצרות" הזהיר סם.
"אל תדאג לי סם, אני יודע מה אני עושה" ענה תיאו ברוגע ונשען על הקיר.
"אז ספר לי, תיאו אוזרה, איך העזת להתעסק ככה עם משפחת איבשקוב?" שאל אותו סם לאחר רגע קצר של שתיקה. "על מה אתה מדבר?" שאל תיאו בחזרה.
"אל תיתמם. אתה העזת להתעסק עם משפחת הפשע הגדולה ביותר בארץ, ועוד יצאת מזה בחיים. איך היה לך את האומץ?" שאל סם.
"אני לא פוחד מהם, הם לא מאיימים עליי עם כל הרוצחים והקשרים שלהם במוסדות הביטחון. אני עשיתי את מה שהיה עליי לעשות וזהו" ענה תיאו.
"אבל איך לא פחדת שבמקום לקחת אותך למשפט הם ירצחו אותך? תחשוב על איזה נזק גרמת להם" שאל סם בלא הבנה.
"הם לא היו רוצחים אותי כי אני גורם חשוב במערכת שלהם, אם אני אמות חלק מהמערכת שלהם תקרוס" ענה תיאו.
"גורם חשוב במערכת? על מה אתה מדבר?" שאל סם בסקרנות.
"למה הם רצחו את הוריי? כי הם סיימו את תפקידם במערכת. כשאני גיליתי את זה לא הבנתי שגם אני חלק מן המערכת הזו, אז החלטי לנקום.
אבל כשהבנתי שהם משתמשים גם בי, הפסקתי להתעסק בנקמה שלי ונתתי להם לקחת אותי למשפט. תאמין לי שאם לא הייתי מגלה הייתי מסוגל לעשות להם דברים עוד יותר גרועים." הסביר תיאו.
סם הסתכל עליו בשקט, מהרהר בראשו מה עליו לומר.
"בן כמה אתה בכלל, תיאו?" שאל סם, "עשרים. ואתה?" שאל תיאו במהירות.
"עשרים ושתיים" ענה סם ונשען על הסורגים.
"אתה גדול ממני רק בשנתיים, ואיזו זכות ניתנה לך לקרוא לי ילד?" שאל תיאו בגיחוך.
"תאמין לי תיאו, אתה עוד ילד" ענה לו סם ונאנח.
תיאו הסתכל על סם לכמה רגעים קצרים ואז קם ממקומו.
"אני רעב!" צעק ובעט בסורגים. "נקבל אוכל עוד שעתיים תיאו, תתאפק עד אז" אמר סם בעודו פורם את שרוכי נעליו, מוריד אותן ונשכב על המיטה.
"איך אתה יודע מה השעה בכלל?" שאל תיאו והסתכל סביב בחיפוש אחר שעון כלשהו.
"עם הזמן מתרגלים" ענה סם בחיוך, "תעיר אותי כשאתה שומע צלצול פעמון בסדר? הוסיף ועצם את עיניו.
"בסדר." ענה תיאו, ישב על מיטתו והחל לבהות בתא שממול.
תגובות (2)
וואו זה נשמע ממש ממש טוב!
שמחה שאת/ה חושב/ת כך ! :)