הלילה ששינה הכל-גלגל הצלה לתחרות סיפורים
הגיע הבוקר.
אחרי הלילה הכי הזוי,מטורף,ומלא אהבה שהיה לי בחיים.
רגע…למה אני בכלל מספר לכם על זה אם אפשר פשוט להיזכר…?אז ככה…:
כמו כמעט כל שבוע,אני ושאר החברים שלי קבענו להיפגש וזה כולל בנות.
נפגשנו בדיוק בשעה תשע וחצי,בבית של לירן-אחד החברים.
החלטנו לעשות מין "ערב נוסטלגי" ולהתחיל לשחק במשחקים של "ילדים מהיסודי".
בכל זאת-אנחנו בכיתה י"ב…
אז התחלנו עם אמת וחובה.האמתי-התחלנו וסיימנו בזה.
בהתחלה היו כל מיני משימות שונות שלא הופנו דווקא אליי..כמו : להגיד את מי אתה אוהב,סודות שונים…עד שהגיע התור שלי ואמרתי כמו לא יודע מה חובה.זה היה השלב שהתחלנו לשתות.לא התכוונו בכלל לשתות או להשתכר אבל פשוט התחלנו.וזרמנו עם זה.וכן…המשכנו.
המשימה שאמרו לי לעשות זה לנשק את מי שאני הכי אוהב מבין כל הבנות שישבו במעגל.
ניגשתי לנויה.כן-אני מאוהב בה.בסתר…האמתי כבר מכיתה ז'.אני פשוט מחכה לרגע שנהייה חברים.
אז נישקתי אותה,וכולם היו בהלם טוטאלי.כי באמת אף אחד לא ידע שאני אוהב אותה…
אחרי שניהיינו ממש שיכורים התחלנו כבר לעשות שטויות של מתבגרים ועל זה לא אפרט…
לאחר כמה ימים אזרתי אומץ,והלכתי להציע לה חברות.ציפיתי לשמוע כן בגלל שאני והיא דווקא מבלים המון ביחד ואני אוהב אותה אבל…אני לא ידעתי אם היא אותי.ציפיתי וקיבלתי תשובה של כן!.
זה היה הרגע המשמח ביותר שהיה לי בחיי!.אנחנו עד היום חברים,וכולם כבר יודעים את זה.
אני מאוהב בה "קשות" והלוואי שהיה לי את האומץ לאמר לה זאת כבר בכיתה ז' כדי שהיה יכול להיות לי יותר "זמן איכות" יחד איתה…
ואיך אפשר לחשוב שכל זה התחיל מסתם משחק ספונטני של אמת וחובה…
אבל עד שהגיע יום אחד,היום שלאחר סיום שנת הלימודים.
נויה התקשרה אליי ואמרה לי:"אתה חייב לבוא אליי הביתה.עכשיו.
יש לי משהו חשוב לספר לך".אני ממש נבהלתי וסגרתי את הנייד,ורצתי לביתה.
כשהגעתי,כאשר הוריה פתחו את הדלת,הם נראו עם פנים עצובות.לא הבנתי מה קרה,והלכתי לחדרה של נויה.היא גם נראתה עצובה.ישר שאלתי אותה:"מה קרה?מה כל כך חשוב?ולמה את וההורים שלך עצובים כל כך??" נויה שתקה למספר שניות,לקחה אוויר ואמרה לי:"אני חולה בסרטן.וגילו לי את זה מאוחר.אם אתה מבין…יותר מידי מאוחר.נשאר לי שנה לחיות"הייתי המום.
לא ידעתי איך להגיב,ולפתע חשבתי בהכי אופטימיות ואמרתי לה:" את יודעת מה?עזבי את זה.נכון…זה ממש עצוב ואת לא יכולה לדמיין כמה שאני עצוב ומבואס.אבל בואי נעשה שהשנה הזאת תהיה הכי כיפית שיש!,אנחנו ממש נהנה כמו שלא נהננו מעולם!"נויה חייכה…ובשנה הזה באמת הם עשו את הכי כיף שביכולתם!.כל מה שאי פעם נויה רצתה לעשות-היא עשתה.כל חלומותיה-הוגשמו.ואפילו…דבר מאוד מפתיע קרה-והיא נכנסה להריון 10 חודשים לפני התאריך המיועד…היא נשאה בבטנה את התינוק שאמור היה לצאת,והיא וגם אני כל כך שמחנו…היינו מאושרים.העשרה חודשים עברו מהר מאוד..כנראה מההנאה.עם החברים,איתי..נויה הובלה לבית החולים בכדי ללדת את התינוק-כחודש לפני התאריך…לפני הכל דיברתי איתה….סיכמנו שלא משנה מה-אשמור על התינוק כמו שלא שמרתי על משהו מעולם.הבטחתי לה גם,שלא אתאהב שוב מעולם..חייכנו אחד לשניה,וידענו שהסוף יגיע מתישהו,אבל לפחות "עם טעם טוב בפה".היא הלכה לחדר ניתוח-שם הולידו את התינוק.אני חיכיתי בחוץ-עד שהכל ייגמר.המנתחת ייצאה מהחדר ניתוח עם התינוק.הוא היה התינוק "המושלם".הוא היה עם פנים רכות ויפות,שיער בלונדיני,ועיניים כחולות…המנתחת אמרה,די במהירות:"היא…היא נפטרה.דקה אחרי הלידה.מצטערת.."הייתי המום.היה אמור להיות עוד חודש.לפחות היא הייתה עוד עם התינוק.איתי…זה הרגע שהייתי באמת עצוב.המנתחת לא יכלה להשאר כי החלו דמעות בעיניה ואני נשארתי.לבדי.עם הוריי והורייה של נויה.היה המון בכי.אך לפחות נשאר לי זכר ממנה.דרך התינוק המושלם שלנו.ודרך הטבעת שבידה-ובידי…
תגובות (16)
וואי איזה סיפור יפהה!! ממש אהבתי שאין לו סוף מושלם כמו בהרבה סיפורים, כי לדעתי בכל סיפור טוב מישהו חשוב צריך למות… את/ה כותב/ת ממש יפה!!
בטח שיש לו סוף מושלם-מוות ותינוק, זה הכי נוסטלגי שיש.
אני **כותב**
וממש תודה רבה !
מדרגת שלוש:-)
גם טוב :) חח תודה !
תודה רבה!!
טוב נכון במחשבה שנייה זה די מושלם אז היה צריך להרוג גם את התינוק…
אבל אז אף אחד לא היה נשאר אז יש בעיה..!
נו… בגלל זה הסוף מושלם.
אז היה צריך לכתוב "אך לפחות נשאר לי זכר ממנה דרך התינוק המושלם ש-אוי, מת בידי, ודרך הטבעת… שנפלה לתהום.." סתם.. היה אפשר להשאיר את הטבעת! היא תהיה הדמות הנוספת!! גאוני!! וברור שלא לכתוב את זה בכזה סגנון כתיבה כמו שכתבתי..:):):)
חחח.
חחח א ו ק י י . . .
חח הסיפור שלך מושלם. סתם נהנתי להמציא לו סיום שונה:)
אוקיי…אהבתי לקורא דווקא את המשפט חחח :)
ותודה שאהבת…זה מחמיא ;)
מצטערת אבל לא ממש אהבתי.
הסיפור הרגיש לי אופטימי מדי, לא הרגשתי את הכאב אחרי שאמרו לו שיש לה סרטן, את המוות שלה.
זה כאילו הוא אמר לעצמו "אוקיי יש לה סרטן מה נעשה, אה אני יודע! נקנה לה טבעת נכניס אותה להריון היא תלד ואז תמות!".
אני מקווה שזה לא פוגע זאת דעתי.
אני מקבל את ההערה..
אגב-אני בכללי לא תיארתי יותר מידי בפרטי פרטים…
כנראה שהייתי צריך דווקא בזה יותר להאריך בפרטים..
אהבתי אבל הייתה לי בעיה גדולה שהציקה לי בקריאה והיא שלא היו פרטים מספקים על המחשבות של האדם. בסיפור אהבה מאוד חשוב לפרט על המחשבות שעוברות על הגיבור. זה לא קרה פה לכן קיבלת תגובה שלא הרגישו את הכאב והעצב. מקווה שתשתמש בזה לסיפורים הבאים שלך.
מי יודע? אולי תחזור לתחרות!
נ.ב: תשכנע את השופטים לבחור בך היום! זה היום האחרון!