אני לא בת דודה שלה- פרק 51

היי בנות!
לפני בערך חודש, ראיתי בטוויטרתמונה שכתוב בה איזה ספורט אלינור עושה כל יום בשביל להשאר רזה ולהיות רזה, התחלתי חעשות את זה וגיליתי שזה ממש עוזר!
אני עושה את זה כחודש, בהתחלה זה כואב אבל התחלתי להתרגל לזה!
וממש הרזתי מאז שאני התחלתי מזה,
אני לא יודעת., אני גאה בעצמי.

עכשיו שאלה קטנה, אתם מעדיפות שאני יעלה סיפור כל יום:
1. ראשון וחמישי
2. שלישי ושבת
או שאולי שלוש פעמים בשבוע??
תהנו מהפרק :)
נ.ב. תרגו לרציתי להוסיף, קשור לעונה השנייה של הסיפור

״סליחה לאב״ אמרתי בצחקוק
״זה לא מצחיק, תביא לי כבר!״ היא אמרה במבוכה, יכולתי לשמוע בקול שלה
״אוקי אוקי״ אמרתי, עדיין צוחק, והפעם על טון הדיבור שלה, התקופפתי והעברתי לה את התחבושת מלמטה, לאחר שניה בלבד הרגשתי יד חוטפת במהרה את התחבושות ופותחת אותה, התרחקתי מהדלת ונעמדתי מול התא שהייתה בו נשען על הכיור.
לאחר מספר דקות שמעתי מים יורדים, שניות לאחר מכן אמיליה יצאה מהתא מסמיקה ממה שעבר כאן
״אין לך מה להתבייש״ אמרתי וחיבקתי אותה, נותן לה תחושה שהיא יכולה לסמוך עלי ולא התבייש מדברים כאלה
״זה מבייש נייל, זה מבייש״ היא אמרה, מכניסה את פניה לחזה שלי
״זה לא, את חברה שלי, את לא צריכה להתבייש״ אמרתי, מנסה להראות לה שאני חבר טוב, שכן אכפת לי ממנה, זה קשה לה שאנחנו חברים והיא לא זוכרת אותי בכלל, אבל אני רואה שהיא מנסה להתרגל לזה כמה שיותר, אך זה עדיין מאוד קשה לה. החזקתי אותה ועזרתי לה לצאת משירותי הבנות, שבהבדל לשירותי הבנים יש שם ריח של דובדבנים.
כמובן , שהיו עד אנשים בקומה של בית החולים והם לא היו רגילים לראות את נייל הורן, המפורסם, וחברה שלו מסתובבים כשהיא עם קביים ותלבושת של בית החולים ושהוא עוזר לה ללכת, וראיתי שכמה מצלמים אותנו, התעלמתי מזה והמשכתי ללכת אבל זה הציק לי, אני מבין שהם מצלמים, אבל אין להם טיפת התחשבות? פרטיות?
אני בטוח במאה אחוז שאמיליה לא הייתה רוצה שכל העולם יראה אותה במצב כזה, זה משכע אותי כל כך ורציתי להתפרץ עליהם, אבל ידעתי שאם אני יעשה את זה יתחיל בלאגן, התקשורת יבואו וזה ייגמר לא טוב? בכלל לא טוב.
הלכנו לכיוון החדר שמדי פעם אני מסתכל על פניה היפות של אמיליה ומנסה להסתיר בידי את המצלמות כדאי שלא יצלמו אותה, אני דואג לה.
הגענו לחדר לאחר כמה דקות וראינו את הרופא, הבנים והבנות דואגים ולחוצים, מסתובבים הלוך חזור בחדר כאילו מישהו נעלם או מה
״מה קרה?״ אמיליה שאלה בבילבול כשראינו אותם ועמדנו בכניסה של החדר, ברגע שאמרה את זה כולם הסתובבו בפנים מבוהלות ונרגעו מעט
״איפה הייתם?! לאן נעלמתם?!״ אמילי אמרה בבהלה רצה לכיווננו ומחזיקה בידה של אמיליה
״בשירותים״ אמיליה אמרה בפשטות, מורידה את הידיים שלנו הגופה ונשכבה על המיטה שלה
״את לא נרמאלית! אתם לא נרמאליים! חשבנו שברחתם, אתם פשוט לא בסדר״ הארי אמר בלחץ מטורף, כשפטרישה מחבקת אותו ואני ואמיליה צחקנו
״לברוח? למה שנברח?״ אמרתי צוחק בבילבול, הם לא אמרו כלום, לא היה להם מה להגיד
״רואים? אין סיבה שנברח״ היא אמרה בחיוך ניצחון
״הארי, אתה ממש נלחצת שהיינו בשירותים נכון?״ אמיליה אמרה לאחר מספות דקות
״כן, אבל לא כל כך״ הוא אמר, מכחיש
״ואו הייתי רוצה להיות כאן, עם הפרצוף המבוהל שלו, לא ידעתי שאתם תהיו מבוהלים, ומנארי גם כן לא ציפיתי שהוא יהיה לחוץ ברמות מטורפות״ היא אמרה, מתגרה בו
״יופי תרדי עלי, בזמן שאתם נהנתם אני דאגתי לכם״ הוא אמר, הפעם מתגרה באמיליה
״פשוט תהיה בשקט״ אמרתי, נותן לו מכה בכתף
״בכל מקרה״ הרופא התחיל להגיד ״אנחנו נעשה לך עוד כמה בדיקות ונשחרר אותך עוד שעתיים״ הוא אמר ואמיליה התרגשה מזה, שהיא תצא כבר מהמקום הזה
״פרי״ אמיליה אמרה לפתע בריגוש, פרי הסתכלה עליה בפרצוף מבולבל כשאמיליה הסתכלה עליה בפרצוף מוזר
״הלהקה שלך״ היא לפתע אמרה, ראיתי את חיוך עלה על כל הפנים של כולם
״את זוכרת את ליטל מיקס?!״ פרי אמרה מתרגשת קופצת במקום כשזאין לידה צוחק עליה
״כן, אני זוכרת את הלהקה, עם ג׳ייד וג׳סי ו.. ליאן" אמיליה אמרה עם חיוך קטן, היא מתחילה להזכר, היא נזכרת.
״היא ניזכרת! היא זוכרת!!״ פרי אמרה בהתרגשות וקפצה עליה בחיבוק.
כמובן, התבאסת מזה שהיא זוכרת אותה ולא אותי, אבל שמרתי את זה לעצמי וחייכתי
״אני נזכרת״ אמיליה מילמלה והסתכלה עליי בחיוך גדול, חייכתי אליה וחיבקתי אותה.
~כעבור שעתיים~
״תפסיקי לעשות שטויות ותלכי ישר״ אמרתי לה כשיירדנו במדרגות
״אוקי, חסר חוש הומור״ היא אמרה ודיגדגה אותי, לא יכולתי לחייך, דאגתי שהיא תיפול
״אמיליה, את תפלי״ אמרתי בלחץ והיא צחקקה
~נקודת המבט של אמיליה~
ניסיתי להצחיק את נייל, אך הוא מאוד דואג לי מאז שאיבדתי את הזיכרון, או שהוא תמיד היה ככה או שהוא ככה בגלל זה
״אוקי אוקי״ אמרתי צוחקת.
יצאנו החוצה וראינו את מגדל אייפל מרחוק
״אנחנו בפריז?״ שאלתי בהתלהבות
(הסבר קטן, אמיליה זוכרת דברים כלליים אבל לא אנשים וכל מיני דברים כאלה, היא זוכרת מה זה מה, כמו בית ספר, בית חולים ארצות וכו׳ אבל לא את הבנים, המשפחה שלה, איפה היא גרה ודברים כאלה-הערת הכותבת)
״כן״ אמא שלי אמרה בחיוך קטן
״אני גרה כאן?״ שאלתי חוקרת את הנושא וראיתי את כולם מזיזים את הראש לשלילה