סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 30

עונה שנייה פרק 30 :)

פניתי בשביל שמוביל לשכונה שלי , אני מחפשת אותו בחצי מהעיר והוא אפילו לא מעריך.
הוא יודע איפה אני גרה.. נימאס לי כבר לחפש אותו.
פתאום קפץ לי לראש איזה שהוא פלאשבק מהזמן כשעוד היינו ביחד.
– " אתה מוכן להביא לי כבר את השלט ? " שאלתי.
" קחי " הוא אמר והושיט לי את היד ,
" בתנאי ש.. " הוא הוסיף והרחיק את היד שלו ממני.
– " ש..? " שאלתי עצבנית.
" אני מטורף עלייך! " הוא צחק והסתכל עליי.
– " יופי , תביא לי כבר את השלט ימעצבן! " אמרתי ובאתי לקחת לו אותו ,
" אבל עדיין לא אמרתי לך מה התנאי " הוא אמר בקול מתחכם.
– " והוא ?? " הרמתי את הקול.
" היי , לא להרים עליי את הקול " הוא אמר והסתכל עליי.
הסתכלתי עליו חזרה.
הוא הושיט את הידיים שלו והושיב אותי עליו בעדינות ,
" מה יש קטנה שלי ? " הוא שאל.
– " אני עדיין כועסת עלייך " אמרתי ובאתי לקום ממנו.
" על מה יפה שלי ? " הוא שאל וחיבק אותי מהבטן שאני לא יוכל לקום.
– " שלא סיפרת לי על המשפחה שלך.. " אמרתי.
" הא , זה.. " הוא אמר.
" למה את צריכה לדעת את זה ? " הוא שאל.
– " כי אולי אתה החבר שלי ?? "
" אולי אתה הדבר הכי חשוב לי בעולם ואני רוצה לדעת הכל עלייך " אמרתי.
– " אני אוהב אותך " הוא אמר ונישק אותי.
שתקתי , לא רציתי לחפור לו עוד בנושא הזה.
" את האמת ?.. " הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט.
" פחדתי שזה ירתיע אותך כל הסיפור חיים הזה שלי , שלא תרצי אותי פתאום " הוא אמר.
– " מהה?? "
– " זה מה שאתה חושב עליי ? " שאלתי.
" לא , לא יודע.. אנחנו הרי שני הפכים אני ואת " הוא אמר.
" אתה חייב לדעת משהו , שאני אוהבת מישהו.. אני אוהבת אותו עד הסוף.
אני הייתי עוזרת לך , אני הייתי יכולה להיות שם בשבילך! " אמרתי.
הוא שתק.
– " תבטיח לי " אמרתי.
" שמה ? " הוא שאל.
– " שתדע שאני תמיד אהיה שם בשבילך , לא משנה מה יקרה.. אני תמיד אהיה שם כשתצטרך אותי,
גם אם זה יהיה בעוד מיליון שנה ואתה תהיה נשוי לאחרת , אני תמיד אהיה פה בשבילך..
תבטיח לי שתדע את זה " אמרתי.
" איזה נשוי לאישה אחרת , אני ואת זה לנצח " הוא אמר וחייך.
" את כל העולם שלי " הוא הוסיף ונישק אותי.
–
ירד לי כמה דמעות , זאת הייתה בין התקופות הכי יפות שלי , שלנו.
הפלאשבק הזה החדיר בי מוטיבציה לחפש אותו שוב.
אני הבטחתי לו שאני תמיד אהיה שם בשבילו.. אני חייבת לקיים את ההבטחה!
הסתובבתי חזרה לכביש הראשי והמשכתי לחפש אותו ,
הוא נמצא פה בעיר.. השאלה איפה.
אני חייבת למצוא אותו!
אחרי רבע שעה של תסכול , קלטתי אותו מרחוק יושב על ספסל בסמטה בודדה כזאת.
הוא היה נראה מוזר.. הוא לא עשה כלום חוץ מלבהות בריצפה.
– " סוף סוף! " אמרתי והתיישבתי לידו.
הוא הסתכל עליי והתרחק ממני לצד השני של הספסל.
התקרבתי אליו טיפה בזהירות.. הוא זז עד סוף הספסל , הכי רחוק ממני.
" אין לי לאן להתרחק עוד , אם את מתקרבת אני קם והולך " הוא אמר.
– " אוקי אני לא מתקרבת , אתה יכול לפחות להגיד לי מה קרה ? " שאלתי.
הוא שתק.
– " אני מצטערת שלא קיימתי את ההבטחה שלי.. " מילמלתי.
הוא המשיך לשתוק , הוא אפילו לא הסתכל עליי.
התחלתי להתעצבן טיפה , באתי עם כוונות טובות ,
חיפשתי אותו בכל העיר לא בשביל שאני אמצא אותו והוא ישתוק.
– " אתה יודע מה , כשתרצה לדבר תדע איפה למצוא אותי " אמרתי ובאתי לקום.
– " או שבעצם.. " מילמלתי וחזרתי להתיישב , לא הייתי מוכנה לוותר לו עדיין.
שנינו יודעים שהוא צריך אותי.. הוא סתם עצבני שהעפתי אותו.
שילבתי ידיים ושתקתי , שיחקתי את המשחק הילדותי הזה שלו.
" איכזבת אותי " הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט.
– " מה ? " שאלתי והפניתי את המבט שלי אליו.
" הבטחת שתמיד תהיי שם בשבילי , איכזבת אותי! " הוא אמר.
בלעתי רוק ושתקתי , היה לי קשה לשמוע את זה , שאיכזבתי אותו..
– " תן לי לי לתקן " אמרתי בשקט.
" עומר לא מחכה לך ? " הוא שאל בקול תוקפני.
– " שוב להגיד שאני מצטערת ? אנ.. " הוא קטע אותי.
" לא אמרת משהו על זה שאת הולכת ? " הוא שאל.
התחלתי לאבד את הסבלנות.
– " חלאס להיות ילד , למה באת אליי ? מה קרה ? " שאלתי.
הוא הסתכל עליי , פעם ראשונה שהוא מסתכל לי בעיניים מתחילת השיחה.
" את מגעילה אותי " הוא אמר והסתכל עליי במבט שונא.
הייתי בשוק , העיניים שלי התחילו להבריק.
איל הגלגל הסתובב שוב כ"כ מהר ? אני מוצאת את עצמי מקרקרת סביבו שוב שיסלח לי , שיקשיב לי.. והוא כמו פעם , מדבר אליי איך שבא לו.
נמאס לי כבר להתחנן אליו שיקשיב לי , חיים שלו שיעשה מה שבא לו.
קמתי מהספסל פגועה , נפגעתי ממנו..
" גיליתי מי זה אבא שלי " הוא אמר פתאום כשקמתי מהספסל.
נפלתי לישיבה לאט במין הלם כזה והסתכלתי עליו ,
" כן זאת גם פחות או יותר הייתה התגובה שלי " הוא אמר בציניות מיואשת.
– " איזה מטומטמת אני " מילמלתי.
– " באת אליי לחפש נחמה והעפתי אותך כמו דפוקה! " אמרתי.
הוא שתק ובעט באבן שהייתה ליד הרגל שלו.
– " סליחה סליחה סליחה " אמרתי והסתכלתי עליו.
" זה בסדר " הוא אמר וחייך חצי חיוך , חיוך לא אמיתי בכלל.
– " תרגיש חופשי לשפוך , אני פה בשביל להיות בשבילך "
" זה מחרפן אותי , הוא ידע את זה ולא אמר לי כלום!! " הוא אמר.
– " אתה מכיר אותו ?? " שאלתי לא מבינה.
" מה , לא , עזבי לא רוצה לדבר על הזין הזה " הוא כולו הסתבך.
– " הוא גר פה בעיר ? " שאלתי אחרי כמה דקות של שקט.
" אני לא רוצה לדבר על זהההההה! " הוא צעק.
– " ושוב אתה בורח מהמציאות ? " שאלתי.
" אפרופו לברוח , אני חייב טובה " הוא אמר.
– " טובה ? " שאלתי , הריח לי לא טוב..
" אני לא יכול לישון היום בבית , אני שונא כועס ועצבני על כולם , בקיצור אפשר לישון אצלך ? " הוא שאל.
– " לברוח גם מהמציאות וגם מהבית ? לא אתה השתגעת! " אמרתי.
" אפשר או לא ? " הוא הרים את הקול טיפה בחוסר סבלנות.
בלעתי רוק.
מה ?