החיים באפור- פרק 1

נכנסתי לבית ספר מוכן לתת לבן זונה מכות,לא יכול לסמוך עוד על העולם הזה.
רואה אותו מתחרמן כל הלוקר עם אגם רוצה לפוצץ לשניהם את החיים.
לא אומר כלום ומושך אותו מהצווארון לכיתה הראשונה שאני רואה, נכנס לכיתה ודופק לו את הבוקס של החיים.
״אני עוד ינקום בך יה זבל לקחת לי את החברה ,אתה תצטער על זה כל החיים שלך!״
״כן שקד? אני לקחתי לך אותה? זה לא בעייתי שהיא לא סבלה אותך ורצתה גבר אמיתי, חיפשה גבר אמיתי קיבלה אחד״ .
״סתום כבר י׳בן זונה, גבר אמיתי על הזין שלי״ , העלה את העצבים הזבל, והתחלתי להרביץ לו את העצבים שלי אליו ואל הזונה שהיתה חברה שלי.
אחרי שהוא היה חצי מת עזבתי את הכיתה.
בערב באתי לבית שלו ״אפשר את עמית?״ שאלתי בזמן שאני מסיימם את הסיגריה.
״כן…עמייייייית״, הוא ירד וראיתי את המבט המתפלא בעיניו, ״בוא אנחנו צריכים לדבר״ הוא בא והתחלתי ללכת, רציתי להוביל אותו לאן שאני רוצה לעשות את מה שתכננתי ממזמן.
״על מה רצית לדבר?״ הוא הסתכל סביב על העצים ובכלל על היער שעוטף אותנו.
״על אגם״
״יאללה דבר״
״נכון אמרתי לך שאתה תצטער?״
״ כן נו??״
״הנה הגיע הרגע הזה״ תקעתי בו כמה פעמים את הסכין רואה את חולצתו מלאה בדם ופשוט בורח משם.
שמעתי אותו מתקשר למשטרה והתחלתי להגביר את רצה הריצה שלי עד שהגעתי לבית.
נכנסתי רואה את אמא שלי יוצאת מהמטבח עם דמעות בעינים לא הבנתי למה את שהיא הביאה לי תחבושת ליד וראיתי שנשאר לי דם מהבן זונה הזה.
עליתי לחדר שם ימים יגידו ( מוזמנים לשמוע-http://www.youtube.com/watch?v=maTcKfZ4eqo)
התקלחתי והלכתי לישון.
בשעה שתיים בלילה דפקו בדלת הלכתי לפתוח רואה מולי שתי שוטרים גןרילות ואת עמית.
״זה הוא״ הוא הצביע אליי ושתי הגורילות שמו אזיקים וגררו אותי לניידת, אם המזל שלי עמית ישב לידי ואני באזיקים ככה שאני לא יכול לפוצץ אותו.
״ יש לך מזל שאני באזיקים אם לא, הייתה מת עכשיו״ הוא הסתכל אליי חייך ואמר ״ אבל כמה עצוב אתה כן ואתה בדרך למשפט״ .
הוא העלה לי את העצבים אבל מה יכולתי לעשות הוא צודק.
ישר בבוקר נכנסתי לבית המשפט , השופט נכנס וכולם עמדו.
״שקד אטיאס אתה מועמד לדין על ניסיון לרצח״ הוא הסתכל והמשיך ״אבל מאחר שאתה קטין אנו נאלצים לשלוח אותך לכלא נוער״
״ מה כלא נוער? לא אמרת שאני קטין?״
״אתה קטין בשביל בית כלא אבל לא בשביל כלא נוער״ .
השופט בא להעיף את הפטיש ההוא ולקבוע לי שלוש שנים בכלא נוער שלפתע נשמעה צעקה.
״רק שניה״ הגיעה מישהי עם קארה שחור שנראת בת 40+ .
״חכה שניה אדוני השופט, קוראים לי פרח פחימה ואני מנהלת מוסד״
״מוסד?״ הוא שאל והסתכל אליה.
״מוסד לעביירנים צעירים ..כמו שקד פה״ היא הסתכלה אליי והחזירה את מבטה לשופט.
״בואי תסבירי אל המוסד שלך קצת.. ואולי נשלח לשמה את שקד״ חייכתי יש מצב שאני לא יכנס לכלא , למרות שלא היה לי בעיה לשבת אפילו 25 שנה אל רצח של הכלב הזה!
״אבל לפני כולם לצאת בבקשה״ פרח הזאתי התחילה להסביר לשופט ולי
״זה מוסד שבו אנו מלמדים ילדים..מיוחדים בוא נקרא לזה ככה שצריכים להיכנס לכלא לשלוט בעצבים, להשלים בגרויות ומתכונות, ולא לבזבז את בשנים שלהן בכלא״ .
השופט הסתכל ואמר ״שקד אצה רוצה ללכת למוסד?״
״זה לא כלא? אז כן״
פרח חייכה ואמרה ״כמה שנים אתה גזרת אליו?״ .
״ הוא היה צריך ללכת לשלוש שנים אבל שנתיים אצלכם יספיקו לו״.
חייכתי שוב לפחות מזה יצאתי.
אספתי בגדים מהבית חיבקתי את אמא, ויצאתי לאוטו של המוסד הזה.
האוטו התחיל לנסוע ואני החלטתי אפילו זה יעלה בחיי עמית ישלם..על הכל!