״עד שהמוות יפריד בינינו״ פרק 33

״אבא?…״,ראיתי דרך המראה כשסיימתי להתאפר
״נסיכה שלי״,חייך
הסתובבתי וחיבקתי אותו חזק
״חשבתי שלא יהיה לך זמן לבוא״,אמר
״כלום לא חשוב לי יותר ממך…אך אני יכול לפספס את הכוכבת שלי״,ליטף את פני
״אני כל כך שמחה שאתה כאן״,חיבקתי אותו שוב והוא נישק את ראשי מחזיר חיבוק חזק
״לוסי?…מתחילים בעוד כמה דקות את מוכנה?״,שאל ג׳יסון (זה שמשחק איתי)
הנהנתי בחיוך כשאני עומדת מול אבי וראשי מסובב אליו
״קדימה נסיכה שלי לכי..אני אוהב אותך..״,נישק אותי בלחי וג׳יסון משך בידי
״מוכנה?״,שאל כשההינו מאחורי הקלעים
״כן״,חייכתי מתנשפת ולחוצה
הוילונות נפתחו…וקהל היה מלה,מחיאות כפיים חזקים נשמעו ואני וג׳יסון התקדמנו
ההצגה התחילה…הכל התחיל והמשיך מושלם אבל הרגשתי שמשהו מפריע לי
״את חייבת ללכת…אסור לך להיות כאן״,אמר ג׳יסון בתפקיד של אנדרו
הייתי אמורה לדבר אבל הרגשתי לחץ…
״לוסי…אינני יכולה״,לחש לי ג׳יסון חשב ששכחתי את הטקסט שלי
סבבתי את ראשי לקהל שהסתכלו אלי מרוכזים ולא מבינים מה קורה
״לוסי?״,לחש לי ג׳יסון
לפתע ראיתי את השומרי ראש של אבי מדברים באוזנית שלהם,ואבי לחוץ מדבר עם מישהו שהיה עצבני
לפתע ראיתי אותו מוציא אקדח שמופנה לאבי
ליפני שהספקתי להגיב…הוא כבר ירה,כל האנשים שישבו נבהלו וקמו,חלקם צעקו,חלקם ברחו
הייתי אבודה וניסיתי לחפש עם עיני את אבי
לפתע הרגשתי יד תופסת אותי ומושכת אותי
״לוסי בואי…״,צעק ליאם ומשך אותי
״לא…איפה אבא שלי?״,נלחצתי ולא נתתי לו למשוך אותי
״זה לא הזמן לוסי קדימה אנחנו חייבים ללכת״,אמר ומשך אותי
לבשתי את השמלה הארוכה מההצגה
הרמתי אותה קצת וקפצתי מהבמה ישר לזרעותיו של ליאם,הוא משך אותי,דוחפים את כל הקהל שמשתגע ומובהל
הצלחנו לצאת ורצנו…לא ידעתי לאן ליאם מביא אותי
״ליאם רגע…״,עצרתי
״לוסי אין זמן״,אמר לחוץ
״אתה מוכן להסביר לי?…ואיפה אבא שלי?״,שאלתי
״אני…לא יכול להסביר לך…את…אנחנו חייבים ללכת מפה את כבר לא מוגנת״,אמר
״ומה עם שון?״,שאלתי
״הוא שם הוא מחכה לנו״,אמר
הוא משך אותי שוב ורצנו,רצנו עד ליציאה…ומסוק גדול חיכה לנו
הייתי מבובלת לרגע…לא הבנתי כלום
ליאם עזר לי לעלות
ראיתי את שון מדבר עם כמה שומרי ראש
״לוסי..״,הוא אמר לחוץ וחיבק אותי חזק
״מה קורה כאן?״,שאלתי לחוצה
״אני…כמוך לא מבין כלום״,אמר לחוץ
״איפה אבא?״,שאלתי
״אני כאן לוסי..״,אמר הסתובבתי וראיתי אותו,שיערו פרוע,הוא רק לבש חלק מהחליפה שלו
חיבקתי אותו ושון גם התקרב
״אבא מה קורה?״,שאל שון
״ילדיח זה…סיפור ארוך..אני לא יכול להגיד לכם יותר מידי אבל…לפנימיה אתם לא יכולים לחזור״,אמר והסתכל אלינו
״מה…אבל אבא…״,התחלתי לומר
״כמעט נהרגת ואתה עדיין לא יכול להגיד לנו מה קורה?…מתי אתה כבר תספר לנו מה הבעייה?״,התעצבן שון
״שון אני מצטער…״,אמר אבי וכמה בחורים סימנו לו לבוא אחריו
שון היה עצבני
ישבתי לידו מנסה להבין מה קרה ליפני כמה דקות
את ליאם לא מצאתי…הייתי עייפה ונרדמתי על כתיפו של שון

מצאתי את עצמי בחדר קטן,אני שוכבת על מיטה גדולה,קמתי לאט…