חלומות ישנים בזכוכית עכורה

חלומות ישנים בזכוכית עכורה,
ומבט ישן של ילדה קטנה,
וחושך, הכל מתכסה בעלטה,
נשימה לוחשת אל מול המראה;
וירח מעל מביט בצחוק,
כשציפורים וכוכבים שרים לו מרחוק
ומנגינה עצובה מספרת פלאים,
חלומות ישנים שזכוכית עכורה.

דמעות כסופות זולגות מבין ההרים,
וילדים קטנים, רצים לא רצים,
ואישה צעירה שמקשיבה לסיפור,
מספרת על פעם, על חלום שבור.
לא רוצים לדעת, לא רוצים לראות,
ולא לשמוע את סודות ההרים,
ולא את לחישות הנחלים,
וילדה מסתובבת עם קופסא קטנה,
חלומות ישנים בזכוכית עכורה.