"מספיק". – פרק 3

פרק 3-
כל שנייה בחיים עולים לי זיכרונות מהעבר, כל דבר קטן גורם לי לחיוך או לדמעות בעיניים.
אני נזכרת בסבתא שלי שהייתה כמו אימא שנייה בשבילי, היא גידלה אותי, כי אימא לא הייתה שם כשהייתי קטנה.
אבל אז אני נזכרת שלפני 8 שנים היא נפטרה, אני לא אשכח את היום הזה.
אבא הכריח אותי ללכת לבקר אותה לפני שהיא נכנסת לניתוח ואני לא רציתי, בסוף הלכתי ואמרתי לה שאני אוהבת אותה. אני לא אשכח כמה שהיא הייתה יפה, וטובה, אבל יום למחרת , יום שבת היא נפטרה, היא מתה. אימא שלי מודיעה לי ולאחים שלי שהיא מתה בזמן שאבא נסע לבית החולים.
סבתא שלי היא אני, קראו לי על שמה , אבל שהודיעו לי לא בכיתי, אני רואה את האחים שלי בוכים, את אימא שלי בוכה את כל המשפחה שהגיעה אלינו בוכה, אבל אני לא.
אני זאת שאמורה להיות הכי קרובה אליה, כי באמת הייתי , לא בכיתי, גם בלוויה לא בכיתי לא הצלחתי.
"מה יש? " דור שאל אותי, וקטע לי את הזיכרון , והדיכאון שעלה לי לראש.
"אין כלום, סתם נזכרתי במשהו" . הוא הסתכל עליי ונראה לי שהבין ששיקרתי.
הוא הושיט לי את היד שלו, "יאללה, נו צאי מהבאסה ובואי נרקוד!!" הוא צעק לי.
חייכתי אליו וקמתי לרקוד איתו , בדיוק יעל באה, מי שכיום החברה הכי טובה שלי.
היא באה אליי , היא כולה שפוכה, צוחקת לה ומחבקת אותי.
רקדנו, רקדנו כמה שירים, עד שכבר לא היה לי כוח.
ישבתי על הכיסא ואני רואה איך כולם נהנים, איך כולם שמחים, ואני אוהבת לראות את כולם ככה נהנים.
שחר באה ומחבקת אותי, ככה הבנתי שהיא שיכורה..
לוחשת לי באוזן "אני כבר לא כועסת עלייך.." היא חייכה אליי.
לקחתי את היד שלה ומשכתי אותה הצידה.
"את רצינית? או שאת סתם אומרת את זה כי את שיכורה?" שאלתי אותה.
אין מצב שהיא סלחה לי כל כך מהר, אין מצב. מה שעשיתי הוא נוראי..
"כן, אני רצינית אני סולחת לך." היא אמרה בטון רציני וחייכה אליי.
"את חברה טובה שלי כבר כמה שנים, זה שעשית טעות , ושכבת עם עמרי זה כבר לא משנה, זה לא כאילו היינו ביחד באותו הזמן , גם כבר עבר לי ממנו ממזמן.." היא חיבקה אותי ואמרה: "יאללה את באה לרקוד?? "
משכה לי את היד והלכנו לרקוד, אני מדליקה סיגריה..
אין מצב שהיא באמת סלחה לי, אני שכבתי עם האקס שלה, שאני שידכתי ביניהם וגרמתי להם להיות ביחד כמה חודשים טובים.. בעיקרון הוא היה החבר שלי קודם, ופשוט נשארנו ידידים..
למרות שכרגע אנחנו לא מדברים ואני לא רוצה שום קשר אליו כבר.