סיפורי ערסים! יולי ורוי פרק 27

פרק עשרים ושבע-
״אוי יול תסתכלי אחורה״ מאי אמרה ונימת עצב נשמעה בקולה. הסתובבתי אחורה וראיתי את רוי וסופי מצחקקים אחד עם השני, כנראה שזה כן רציני.
הדמעות כבר ירדו מעצמן, מהר הסתובבתי חזרה, שלא יראו שאני מסתכלת עליהם, שלא יראו שאני בוכה. אסור להראות חולשה.
״עזבי מאי אני הולכת הביתה, אני לא מרגישה כלכך טוב״ אמרתי בקול חנוק, מנסה לעצור את הדמעות. 
״אל תחרטטי אותי״ מאי אמרה וגילגלה את עינייה בזמן שהוציאה טישו מהתיק והגישה לי אותו.
״אני לא מחרטטת, אני באמת לא מרגישה טוב״ אמרתי בהחלטיות והסתובבתי לכיוון השער.
״טוב בואי לכיתה תפסיקי לעשות שטויות, גם השומר בחיים לא יתן לך לצאת״ היא אמרה ועשתה פרצוף מעצבן ומתנשא.
השתכנעתי והלכנו לכיוון הכיתה.
״תקשיבי יולי, את פשוט חצויה בין שני צדדים״ מאי אמרה לי שנשמע הצלצול להפסקה.
״תסבירי את עצמך״ ביקשתי ממנה וגירדתי בראשי באי הבנה.
״מה שאני אומרת זה שאת פשוט חייבת להחליט, את פשוט עושה לעצמך רע, מצד אחד את עומר וכיף לך איתו, מצד שני את רק רואה את רוי עם מישהי אחרת ואת בוכה. את חייבת להחליט עם עצמך את מי את רוצה. תאמיני לי שהרבה כאב ראש וסבל יחסכו ממך בעקבות ההחלטה הזאת״ מאי הסבירה. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע. הייתי כל כך מבולבלת שלא ידעתי איך לנתח את המצב.
״מאיונה, תודה שאת ככה עוזרת לי, אין כמוך״ אמרתי וחיבקתי אותה.
״נו ברור שאין כמוני״ היא אמרה בשחצנות וצחקה.
״מודה לאלוקים כל יום שאין עוד אחת כמוך ימסריחה, עוד אחת כמוך הייתי מתאבדת״ החזרתי לה וצחקתי גם כן.
״סתמי יא מכוערת, נודרת שאת חולה עליי״ היא אמרה ודחפה אותי.
שאר השיעורים עברו דיי מהר, האמת היא שברוב השיעורים לא הקשבתי. הייתי עסוקה בחשיבה על פתרון לבעיה שמאי הציגה לי. מדהים איך אדם אחר רואה כל כך בבירור את המצב של אנשים אחרים, אך שזה מגיע לדברים שנוגעים אליך אתה כמו עיוור. ולא, אני לא מדברת על מאי, אני מדברת עליי.
״החלטת כבר מה לעשות?״ מאי שאלה אותי בדרכינו חזרה הביתה מבית הספר.
״מה לעשות בקשר למה?״ שיחקתי את עצמי ראש קטן, למרות שידעתי על מה היא מדברת. איך אפשר לא לדעת אם זה הדבר היחיד שאתה מתעסק בו במשך היום.
״בקשר לרוי ועומר״ היא אמרה בקול רם וטפחה עם כף ידה על מצחה.
״אה זה, כן החלטתי״ אמרתי באדישות מוחלטת, כאילו העניין הזה לא באמת מעניין אותי. חשבתי שאם אני אתנהג איתה כאילו הנושא הזה לא מזיז לי, באיזשהו שלב הוא באמת לא יזיז לי. כמו האנשים האלה שהם משקרים בקשר לדבר מסויים עד שבסוף הם באמת מאמינים לשקר שלהם.
״נו.. ומה החלטת?״ מאי שאלה בציפייה וחייכה.
״אני אפגש היום עם עומר, אם יהיה כיף אז כנראה שאני צריכה להישאר איתו, אם לא יהיה כיף, כנראה שלא.״ אמרתי בפשטות והזזתי את שיערי מפניי.
״ואם לא יהיה כיף? תעשי משהו בנוגע לרוי?״ היא שאלה שוב ונעצרה מפני שהגענו לביתי.
״האמת שאין לי מושג, הוא בנתיים נראה מאושר עם הסופי הזאת״ אמרתי וגילגלתי את עיני.
״אבל בסדר מזה משנה עכשיו? שנגיע לגשר נעבור אותו״ אמרתי וחייכתי חיוך מתגרה. ׳שנגיע לגשר נעבור אותו׳ המשפט הקבוע של מאי, בכל פעם שמסתמנת בעיה בעתיד מאי מצייצת את המשפט הזה ואני תמיד מתעצבנת שהיא דוחה דברים לרגע האחרון. לכן הפעם החזרתי לה. עכשיו תורי להגיד את המשפט הזה.
״יאללה טוסי טוסי הבית״ מאי אמרה וצחקה, ״אה וכמובן איך שעומר הולך ממך אני רוצה עדכון על מה שהיה ומה החלטת. ברור?״ היא הוסיפה שפתחתי את הדלת.
״כן כן המפקדת״ אמרתי וסגרתי את דלת הבית, יודעת שמאי רצתה להגיד ׳טוב שאת מודעת לזה שאני המפקדת שלך, חיילת׳.
״איך אתה מרגיש אהובי?״ שאלתי בקול רך ועדין לאחר שעומר ענה לשיחתי.
״דיי בסדר, סך הכל צינון קל. אין לך מה לדאוג נאני״ הוא ענה לי והשתעל בערך אחרי כל שתי מילים.
״בטוח? נשמע שכן יש לי מה לדאוג..״ אמרתי ונאנחתי קלות. רציתי שהוא יבוא. רציתי לפתור את הבעיה הזאת כבר.
״באמת שאין לך אהובתי. רוצה שנעשה משהו היום?״ הוא שאל וחייכתי לעצמי, אז כנראה שהבעיה הזאת כן תיפטר היום!