משקפיים שחורים

אחרי שהמשקפיים הוורודים, שמראים את הטוב והתמימות, נופלים מצתרפים אליהם רסיסים שחורים. מוחקי התמימות, השמחה, האמת. פשוט המילה שחור, מלוכלך.
עם השנים יוצא שחלק מבני אדם יש רק מעט רסיסים שחורים,צלקות. או שבני האדם האלה פשוט רגישים.
יש כאלה שיש להם חצי וורוד וחצי שחור וזה כבר כואב, וכשזה קח תאמינו לי אותו אדם חייב עזרה. וכשכל המשקפים שחורים אתם יכולים לבטוח שהאדם הזה הרוס, בדרך כלל אלה בני אדם בעלי דיכאון רציני.
אז מה אני? כל אחד שואל. שאלה טובה, פשוט תספרו את הדברים הכואבים ביותר. אבל עם יש לכם מין איזון כזה: יום כן יום לא, שבוע כן שבוע לא, וכדומה גם אז יהיו לכם אותם משקפיים
זאת אומרת שהם כבר נפלו מרוב כל מה שעשיתם רבותי…
ומה לי? לניקול השברירה? לי, בואו נראה, יש סימנים של דיכאון קליני… כולם, כמעת, שונאים אותי… ברור, לא אין לי משקפיים שחורים! כי לא! לא ספרתי את הטובים.
המחזרים באוקראינה, היופי והסיפורים היפים שכתבתי, הציור הזה שכל כך התגאתי בו וגם כל החברים והמעריצים (משום מה). אז לי אין משקפיים? אני מאוזנת? לא.

לי יש משקפיים שקופים.