להתאהב באויב – אפילוג

הם ישבו בבית ממוצע.
לא קטן מדי, אך לא גדול מדי.
עברה שנה, והם חזרו להיות משפחה מאושרת, בדיוק כמו בהתחלה.
אהבתם של פיטר ואנה רק פרחה והתחזקה יותר ויותר בכל יום שעובר.
איזבל הקטנה מאושרת, מאושרת מעצם זה שמשפחתה חזרה להיות מה שהייתה פעם.
מאושרת מעצם זה שאביה חזר הביתה, ושהוא ואמה אוהבים יותר מתמיד.
"קדימה איזי, למיטה " אמר פיטר וחייך חצי חיוך, מלווה את איזבל הקטנה למיטה ומחכה שתרדם.
הוא יצא מחדרה לאחר שנרדמה, והביט באנה אשר חכתה לו על הספה, מחייכת מעט.
"איזי נרדמה " חייך מעט.
הוא התיישב לידה ונשק לשפתיה באהבה, ידו מלטפת את לחיה.
ידיה של אנה נכרכו סביב צווארו.
היא נשכבה על הספה ופיטר עלה מעליה, נושק לשפתיה, לצווארה, לכל חלק בגופה שכל כך אהב.
אט אט בגדיהם של אנה ופיטר הורדו מעליהם, והם נשארו ערומים, מלטפים זה את גופה של זאת.
באותו הלילה הם עשו אהבה.
באותו הלילה הם חזרו להיות אותם הנערים שהיו.

***
כעבור שלושה חודשים, ישבו אנה פיטר ואיזבל בסלון.
האווירה הייתה מתוחה מעט, אך לבסוף פיטר אמר את זה.
"איזי, עוד מעט יהיה לך אח "