קארמה

״אותו!״, היא אמרה לי בהתלהבות אשר ניכרה בפניה היפות, עיניה נצצו מתאווה.
נהגנו לשחק משחקים כאלו מפעם לפעם. אני לימדתי אותה לשחק וגרמתי לה לאהוב את זה.
היינו יוצאים לאחד הפאבים השכונתיים, ומעמידים פנים שאנחנו שותפים לדירה.
היא הייתה בוחרת את הבחור הכי שווה על הבר, והתפקיד שלי היה להשיג אותו בשבילה. זה תמיד הצליח.
ואז היא הייתה עושה את אותו הדבר בשבילי.
בהמשך הערב, תמיד הפתיע אותי מחדש עד כמה הדליק אותי להסתכל עליה מתנשקת בלהט עם הבחור הרנדומלי שבחרה, הרבה יותר מאשר הדליק אותי להיות עם הבחורה שבחרתי אני.
אחר כך, כשהיינו מגיעים הביתה, היינו זורקים מספרי טלפון שקיבלנו מאחרים ומתפוצצים מהתשוקה שנצטברה בכל השעות הללו בהן היינו איתם.
לאחר מכן היינו נרדמים עם חיוך, מחובקים.

זה לא החזיק הרבה זמן.

למחרת היום בו היא גילתה שבגדתי בה חזרתי לדירה שלנו ושום דבר שלה כבר לא היה שם.

אחרי ארבעה חודשים, אולי קצת יותר, ישבתי בדשא של האוניברסיטה ועישנתי סיגריה של עייפות. השמש חיממה לי את הפרצוף וסינוורה לי את העיניים. השעה בשעון הראתה שאני צריך כבר לחזור לשיעור.
אז קמתי, נעמדתי, וקפאתי.
היא הלכה שם, זקופה ומחייכת, מזמן לא ראיתי אותה כך. בעיניים שלה זהרו ניצוצות של אושר וידה החזיקה בידו של הבחור ההוא.
הבחור הכי שווה על הבר.