"עיניים של מלאכית"

"עיניים של מלאכית"

זוג אישונים שחורים,
נוצצים ככובים בשמים אפלים.
ריסים צפופים וחלל לבן, כשמי עננים.
את מביטה בי.
עיניים של מלאכית.

אינך ילדה, את כבר לא רכרוכית.
הנך בוגרת, את כבר לא אנוכית.
וטוהר התמימות נשמר בעינייך,
עיני מלאכית וחמימות במבטייך.

את רואה אותי.
כמו בפעם הראשונה,
רק אני, החושך והירח התלוי.
בשקט, בין חמימות ידייך והכוכבים המשתקפים בהן,
בצלילות עינייך.

לראות זה מתת, לחוש זה מתת, לשמוע זה מתת,
לא מובן כמו השמיים הכחולים או הלבנה הזורחת,
לא צפוי כמו הגלים הסוחפים או השמש השוקעת.
חום ידה של אימא, חיבוק הדוב של אבא,
עיניים פקוחות, נשימה אחרונה, עיניים עצומות,
דברים שלעתים עליהם תוהים, "למה?".

כיסיתי את עיני במטפחת,
התהלכתי בחשש בשמש הקופחת,
ביום גשום ובין רוח סתווית,
בתוך חלל של אנשים שבי כלל לא מבחינים,
זעמם הופיע בכל מקום, כאילו שרקו באוזני במשרוקית.
דמעות של הבנה נטמעו בעורי בתהליך עמוק של הפנמה.
אלייך שבתי, והמועקה רק גדלה.

אל עיני המלאכית,
שאת צחוקי הן חשות, ואת עורי מלטפות.
אל עיני המלאכית, שאת פניי הן כלל לא יכלו לראות,
לראות, את הבעותיי בשלל הצורות…
אל עיני המלאכית, שעיוורות לדמעות.

הלילה הוא מטפחת של עיוורון,
הזדהות עם עיניים מסומאות,
שביום ובלילה, הן ערות, אך נולדו לישון.
הוא מצפה כוכבים אישי,
כמו תפילותיי, שעיניך ישובו ויביטו בי.

עיניים של מלאכית,
רק שחור הן רואות.
עיניים של מלאכית,
מעיניך אין יותר יפות.
עיניים של מלאכית,
לך אתן את עיני,
עיני מלאכית,
אגרום לך שוב לראות.