תסתכלי לי בעיניים תראי מה עשית ללב של גבר -42-

כמו שאת- מאור אדרי

זו את שהגעת בשקט עם ידים חמות,
זו את שליטפת ברגש עד שיכולתי לראות.
הייתי עיוור בלעדייך בלי כיוון בדרכים,
הייתי חולם רק עלייך אם לא היית כאן איתי.

כמו שאת, אני צריך אותך כאן
לא לפעמים כל הזמן, ברגעים שקשה לי מידי.
זו את, שזורקת חיוך, אז כל מה שהפוך,
מסתדר בחיי שזו את.

ורק את קוראת לי מאמי, ומתכוונת באמת.
לתאר כמה את יקרה לי, בא לי לצעוק מהלב.

הייתי עיוור בלעדייך, בלי כיוון בדרכים.
הייתי חולם רק עלייך אם לא היית כאן איתי.

כמו שאת, אני צריך אותך כאן
לא לפעמים כל הזמן, ברגעים שקשה לי מידי
זו את, שזורקת חיוך, אז כל מה שהפוך,
מסתדר בחיי שזו את.

מנקודת מבטו של מתן ..

אני כבר שלושה ימים לא יודע איפה היא אני מתחרפן !! גם המשפחה שלה לא יודעת איפה היא ..היא לא עונה לטלפונים ..אני דואג לה,אני רק רוצה שהיא תתקשר ותגיד לי שהכל בסדר.. מאז היום ההוא אמא שלה התקשרה אליי שאלה אם היא איתי… אמרתי שלא.אני מתחרפן כבר עברתי את כל הארץ עם האוטו מחפש אותה,לא מצאתי כלום.
קיבלתי טלפון מחסום…

"הלו??"
"מתן…"
"תגידי לי את שפויהההה!? את יודעת כמה מחפשים אחרייך!! אני לא ישן כבר שלושה ימים אני לא יודע איפה את אם את בסדר אם את בטוחה!! איפה את?!.."
"אני בסדר.. אני הייתי צריכה שקט מהכל..אני הייתה צריכה לברוח."
"טוב איפה את עכשו!?"
"במלון.. מלך דוד.. תל אביב."
"אני בא.."
"מתן אל תגיד כלום לאף אחד.."
"אוקי.."
"תבטיח לי !!"
"מבטיח.."
לא יכולתי ..אחרי כמה דקות חשבתי על זה וענבל אמא שלה נטרפת מדאגה הם לא מפסיקים לחפש אחריה ..
שלחתי הודעה לאמא שלה..
"מצאתי אותה היא במלון אני בדרך אליה.."
"אוקי…תודה מתני..תיהיה איתה אני יבוא אחרי…בלי יוסי אני מבטיחה."
נכנסתי לאוטו בשיא המהירות ונסעתי אליה רק לראות אותה כבר!!
הגעתי למלון עליתי במעלית
דפקתי בדלת היא פתחה לי …היא הייתה לבושה בשמלה שחורה ארוכה עם כתפיות דקות
היא הייתה ניראת לבנה ורזה …
"אהבה שלי .."
חיבקתי אותה אליי..
נכנסו היא לא הוציאה מילה …
"את יודעת כמה כולם נטרפים מדאגה !? את יודעת כמה אני דאגתי יכולת להרים טלפון .."
"וואלה נטרפים מדאגה ..מי בידיוק ?!"
"כולם .. אבא שלך אמא שלך אושר ספיר בר כולם !!"
"ליפני שלושה ימים לא הייתי הבת שלהם תעשה לי טובה ותחסוך ממני!!"
"הם המשפחה שלך !!"
"כבר לא .. אני לא צריכה אותם בחיים שלי .."
"אל תדברי כמו ילדה קטנה ! "
"אל תטיף לי כאילו אתה יודע על מה אתה מדבר !!"
"תירגעי!!"
"טוב באת לריב איתי!?כי אני לא צריכה גם אתך על הראש שלי !!"

שתקתי …לא ידעתי איך להגיב לה ..
המבט שלה התרכך…
היא עצמה את עייניה..
"אני מצטערת..אני לא הייתי צריכה לדבר ככה..אני מצטערת.."
התקרבתי אליה וחיבקתי אותה …
באותה שניה נשמעה דפיקה בדלת ..
היא הסתכלה עליי במבט חושד ..
"אתה הזמנת משהו ?.."
"תפתחי."
היא התרחקה ממני טיפה המבט שלה הפך למבט נבגד …
"אתה אמרת להורים שלי נכון?!"
"אני..אני לא ידעתי כבר מה לעשות ..אני רוצה שתיהיה מאושרת .."
"אז למה עשית את זה !?!"
"כי משפחה בשבילך זה ערך עליון … רציתי שתשלימו רציתי שתשמחי..רציתי לעשות לך טוב!"
"טוב!? אתה עושה לי רק רע!!! אתה גורם לי לסבל!! בשביל מה?!!?"
היא היסתובבה לחלון ושמה את ידייה על ראשה ..

לא יכולתי ליהיות שם יותר …אני יודע היא לא מתכוונת זה מעצבים אבל עדיין כל מילה שלה זה חץ בלב..
"אני..ילך"
יצאתי בלי שנתתי לה להגיד מילה והשארתי את הדלת פתוחה כדי שאמא שלה תיכנס.

מנקודת מבטה של ענבל:
"אני יוצאת לקניות את רוצים משהו ?."
"לא…תודה"
נכנסתי לאוטו ונסעתי …לא באמת לקניות רציתי להרוויח זמן כדי לנסוע לתלאביב לפגוש את מיכאלה … בלי שיוסי ידע .
כשמתן סימס לי …הרגשתי שהצבע חוזר לי ללחיים…
אני אוהבת את מתן ..הוא עושה את הילדה שלי מאושרת ,אני בטוחה שיוסי ירגע ואז נוכל לחזור להיות משפחה מאושרת …
הגעתי למלון עליתי במעלית ואז שמעתי אותם ..
צועקים .
זה לא מגיע לו היחס הזה ..הוא אוהב אותה ..אם הילדה שלי יכלה להבין כמה…וכמה המילים שלה פוגעות בו .
הדלת נשארה פתוחה ראיתי את העצב והכעס בפניו של מתן ..
נכנסתי לחדר היא עמדה עם הגב לדלת … עצמות הכתפיים שלה בלטו החוצה ..היא הייתה ניראת רזה ולבנה וזאת הילדה הקטנה שלי שהופכת כאן לאמא..
סגרתי את הדלת והתקרבתי אליה ..
"מה את עושה פה ?מה את רוצה ?"
היא אמרה לי בקרירות כאילו אני זרה לה ..
"אני אמא שלך ..אני תמיד פה לצידך "
"כן?! אז איפה היית פה ליפני שלושה ימים שכל המשפחה הייתה נגדי !? איפה אז היית אמא שלי?!"
"זה היה הפתעה לכולנו ..את הילדה הקטנה שלי .. הנסיכה שלי .. פתאום את אמא זה הכניס את כולנו לבלבול … אבל אני פה ואני אמא שלך תמיד …בעצב בשמחה ברע בטוב תמיד!!!אני אוהבת אותך גם אם תגידי לי שאת שונאת אותי ושאת לא רוצה לראות אותי אני אחכה לך …ואוהב את הנכד שלי ואת מתן …כי זה מה שעושה אותך מאושרת.."

והנה הקירות שלה מתחילים ליפול…. היא מסתכלת עליי בעייניה האפורות .. הסנטרה שלה רועד מעט …היא נשברת ובוכה …

"ששש…ילדה שלי אנחנו נעבור את זה יחד.."
אנחנו מתיישבות על הספה היא מניחה את ראשה על רגליי ובוכה …
לאט לאט היא נרדמת ..

מנקודת מבטו של מתן:
אני יושבת באוטו מעשן סיגיריה עצבני ….
אני מקבל טלפון מחסום ..
"הלו?"
"מתן"
"מדבר מי זה ?"
"זאת לאה מהמחלקה האונקולוגית(מחלקה לחולי סרטן )"
ישר ששמעתי את זה הלב שלי נעצר…
"אמא שלי בסדר ?!"
"אנחנו צריכים שתיגע לכאן .."
"תעני לי !!"
"אני מצטערת אני לא יכולה למסור פרטים בטלפון …"
נסעתי בטיל לתל השומר …
כוסאמקק!
התקשרתי מהדרך לבנאדם היחידי שאני יכול עכשו לראות …
"אושרת ?.."
"ילד שלי מה שלומך?.."
"אושרת התקשרו מהבית חולים אני מפחד מהבשורה …את יכולה לבוא איתי?.."
"בטח. בטח !ברור מה אני כבר בדלת אני יפגוש אותך שם …"

הגעתי למחלקה הדבר הראשון שעשיתי זה הלכתי לחדר של אמא..
פתחתי את הדלת ..והיא לא הייתה שם ..
התחלתי לקלוט שיש פה משהו שאני לא רוצה לשמוע …
המוח והלב מנסים להדחיק..
באתי לפקידה בקבלה
"איפה אמא שלי!?! היא הייתה שם איפה היא!!?"
היא הרימה את הטלפון וחייגה …
אחרי דקה היגיע רופא …
הוא לקח אותי לחדר פינתי ובאותה שניה ראיתי את אושרת רצה …
"היא איתי …"
היא הגיעה וחיבקה אותי ..
נכנסו לחדר .
הרופא התיישב ממולנו
"מתן..תראה לאמא שלך הייתה היום קריסה כוללת של כל המערכות בגוף…"
"מה זה אומר?!"

"זה אומר שהמערכת החיסונית שלה קרסה עצבים, ריאות,דם ולבסוף לב .. ניסינו לעשות החיאה במשך שעה … אני מצטער זה היה מאוחר מידי ..היא נפטרה ."
"לא לא לא לא לא לא לא לא !!!!!! אתה משקר לאאא!!!"
"אני מצטער .."
הרופא יצא מהחדר …
התחלתי להעיף את כל הכיסאות בחדר בעטתי בשולחנות
אושרת התקרב אליי מאחורה וחיבקה אותי …
חיבקתי אותה ובכיתי …בכיתי כמו ילד שאיבד את הדבר היחיד שהחזיק אותו …את אמא שלו.
כולם התחילו להגיע לבית חולים סבא סבתא עם נתנאל הקטן של הפסיק לבכות חברים שלי חברות שלה … כולם …כל הדודים הדודות חצי בת ים הייתה בחוץ …אבל האחת שלי האחת שאני פוחד לספר לה כי אני לא יודע מה זה יעשה לה …לה אני עוד לא סיפרתי .

התקשרתי אליה
"הלו?"
"ענבל ?"
"מתן אתה בסדר ?.."
בין נשימה לנשימה בין בכי לבכי הצלחתי להוציא משפט ..
"את יכולה ללכת לחדר אחר ?.."
"מיכאלה ישנה…אבל אני ילך.."
"אני בחדר כביסה הכל בסדר ?.."
"לא … אני לא יודע איך להגיד לה את זה …אבל "
"מתן אתה מלחיץ אותי.."
"אמא שלי נפטרה .."

מנקודת מבטה של ענבל :
"אני כלכך מצטערת …אני אגיד לה אנחנו נבוא הכי מהר שאפשר …."
"אוקי ..תודה "
הלב נשבר לי …איך אני מספרת לילדה שלי את זה …

מנקודת מבטה של מיכאלה :
קמתי לשרותים …
עברתי ליד החדר כביסה ..אמא בכתה
"אמא הכל בסדר !? "
"מיכאלה..אני צריכה לספר לך משהו .."
"מה דברי את מלחיצה אותי ."
"שבי .."
"אני לא רוצה לשבת דברי קרה משהו ? קרה משהו למתן .?!"
"לא לא למתן .."
"אז מה ?.."
"תישבי!"

התיישבתי על המכונת כביסה …
"מיכאלה..אמא של מתן נפטרה ."
"מה!?!??!?!"

מכירים את זה שבתור ילדים את משחקים כדורגל והכדור נבעט לכם ישר לתוך הבטן …זו הייתה ההרגשה !
הנשימות התגברו …
הבכי פרץ … איך אהבתי את האישה הזאת
היא הייתה אישה מדהימה היא הייתה מתנדבת תמיד עוזרת לכולם!! את ימי שישי היא עשתה פתוחים לכל בת ים בישלה ואירחה כאילו הכירה כל אחד ואחד באופן אישי ….
הבטן כאבה לי … הלב דפק והנשימות היו כבדות ..
אמא רצה והביאה לי מים ..
"תשתי .."
היא ליטפה את גבי וחיבקה ולא עזבה …
פתאום התעוררתי מהבועה של העצב
"מ.מת.. מתן !! אני צריכה לראות אותו !!"
לקחנו מפתחות ומיהרנו לאוטו ..
ליפני שאמא עצרה לגמרי את האוטו כבר יצאתי ממנו והתחלתי לרוץ
שמעתי את הצעקות שלה "אל תרוצי זה מסוכן להריון "
לא היה לי אכפת !!
רק לראות אותו …
כל בת ים הייתה שם ..
רצתי במדרגות שלוש קומות … לא היה לי זמן למעלית ..
ראיתי אותו מרחוק ואת כולם סביבו נתנאל אחיו הקטן ישב עליו ובכה …אושרת לידו מחזיקה אותו והוא בוכה על הכתף שלה .
רצתי עוד קצת אליו
כאבה לי הבטן מה כאבה בערההההה ! הנשימות שלי הכבידו .
נשענתי על הקיר ומתן קלט אותי ..
הוא רץ לכיווני ותפס בפני והצמיד את פני אל פניו ..

"מטומטמת אחתתתת מה את רצה ככה?! את לא מבינה שאת זה כל מה שנשאר לי!? את מסכנת את עצמך!!את הכל בשבילי…"
החזקתי את הבטן …
והוא נפל לחיבוק שלי
התיישבנו שנינו על הריצפה קצת רחוק מכולם …
אמא שלי כבר נכנסה והתיישבה ליד אושרת …

"אני ראיתי אותה…הייתי צריך לזהות אותה היא הייתה לבנה …וניראת כמו מלאך ישן אז נישקתי אותה וחיבקתי אותה … והיא לא החזירה לי … היא לא חיבקה אותי היא לא נישקה אותי …היא שכבה שם חסרת חיים חסרת נשמה .."

המילים שלו ….היו כמו חץץץץץ זה הרג אותי לדעת שהאהוב שלי מרגיש ככה …
הוא הניח את ראשו על השקע בין הצוואר לכתף ובכה…
"שששש… חיימשלי אנחנו נעבור את זה אני מבטיחה לךך…."
נשארנו שם ….הזמן עבר בשניות ..
השעה הייתה 22:00
התחלנו כולם ללכת מבית החולים ..
ההלוויה תערך מחר …
חלק מהמשפחה הלכה לתלות את השלטים להלוויה המשפחה הקרובה באה לבית של מתן כך גם אני ואושרת לישון שם בשבעה…
לא להשאיר אותו לבד..
נכנסנו וכולם יצאו החוצה לחצר …
התחילו לסדר כיסאות חלק התחילו להביא ספרי תורה וחלק לבשל …
נתנאל מתן ואני עלינו למעלה ..

הוא קילח את נתנאל ונתנאל נירדם תשוש מרוב בכי …
עמדתי מאחורי הדלת ושמעתי את מתן אומר
"אני מבטיח לך שאני בחיים לא יעזוב אותך !!! אני מצטער שהייתי אח חרא …אני יסדר לך את החיים שמגיע לך … אני יהיה לך כמו אבא .. ומיכאלה תהיה כמו אמא שלך אני ישמור עלייך ! אני לא יתן לאף אחד לפגוע בך .."
ככה הוא לחש לו …נתן לו נשיקה ויצא ..
אני כבר הספקתי ללכת ולחכות לו בחדר …התיישבתי על המיטה
הוא נכנס והתיישב בקצה ..
הדמעות החלו לרדת לו …

התקדמתי אליו וחיבקתי לו את הגב ..
"אני צריך אותה …אני צריך את החיבוק שלה … אני רוצה את אמא .."
כאב לי לשמוע אותו כלכך…

"אני יודעת חיימשלי … אני פה .. אני לא עוזבת אני מבטיחה לך שאני פה …"
ישבנו ככה עוד שלוש שעות בערך שבהם שנינו לא מפסיקים לבכות …
הוא כבר היה כלכך חסר כוחות ..

לקחתי אותו למקלחת הפשטתי לו את הבגדים וקלחתי אותו …נכנסתי עם השמלה שלבשתי מהבוקר לא היה אכפת לי להתרטב רק שהוא ירגיש קצת יותר טוב ..
העיינים שלו היו אדומות
כשחפפתי את ראשו עייניו נעצמו …
נישקתי את צווארו לקחתי מגבת ועטפתי סביבו ..
לקחתי אותו לחדר והוא נשכב על המיטה …
הורדתי את השמלה הרטובה …
לקחתי מכנס של מתן וחולצה שלו …
הכל היה ענק עליי … אבל לא היה לי אכפת ..
שחזרתי הוא כבר היה לבוש בטרנינג בורדו של דור …
שרוע על המיטה …
הדמעות ירדו לו ..
נשכבתי עם פני מולו וליטפתי אותו ..
הוא נישק אותי ..
הוא הרים לי מעט את החולצה והסתכל לי על הבטן …שכבר נהיתה כמו כרס קטנה בכל זאת כבר חודש שלישי..
הוא נישק לי את הבטן …
"אני אוהב אותך ."
"אני אוהבת אותך "
אחרי שעה של ליטופים הוא נירדם …
ירדתי למטה ..
כולם כבר ישנו חוץ מאושרת ..
באתי וחיבקתי אותה …
"היא הייתה החברה הכי טובה שלי …"
"אני מצטערת אושרת.."
"תישמרי לי עליו …ועל עצמך … אתם היחידים שנשארו לי …"
"אני מבטיחה ."
דיברנו עוד קצת וראיתי שהשעה 4 …
עליתי למעלה ..עברתי דרך החדר של נתנאל והוא ישן …מקסים קטן
נכנסתי לחדר של מתן …

הוא לא שכב במיטה ..
הוא היה במרפסת עישן סיגריה ראיתי שהוא נישען על המעקה …כאילו הוא נאבק במשהו …
באתי מאחורה …
חיבקתי אותו…
הוא העיף את הסיגריה משך אותי והושיב אותי עליו …

כאבה לי הבטן כלכך אבל לא אמרתי …
הוא שם את ידו על בטני וקפצתי …
"אחח נו !"
"מה קרה חיימשלי?!"
"מתן…כואב לי ."
"למה את לא אומרת לי אבל?!"
"אני …אני לא רוצה להדאיג אותך .."
"אני לא רוצה שתסבלי ! אני כואב לי לראות אותך ככה.."
"אני יודעת..אני רוצה שזה יעבור .. אבל זה לא משנה ..לא עכשיו רק אתה בראש שלי .."
התיישבתי עליו שוב …
נכנסנו לחדר מתן צחצח שיינים מהסגריות וירד למטה
הוא חזר עם תה וכדור ..
"קחי אהבה שלי "
הבטן כבר הרגה אותי ….
שתיתי ונכנסו למיטה …
הוא הניח את ראשי על החזה שלו …
ונרדמנו ..
לא רוצים להתעורר לבוקר של מחרת לבוקר שבו הכל הופך ליהיות שונה הבוקר שהחיים של מתן ונתנאל בלי אבא …ועכשו גם בלי אמא .

בואי אמא -אילנית

כל האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את.
בואי אמא, בואי אמא,
בואי שבי איתי מעט.

בעצים מכה הרוח,
וידייך כה חמות.
אל תלכי, ספרי לי אמא
איך באים החלומות.

אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אמא, בואי אמא,
ותיראי אותו גם את.

לא, איני פוחד בחושך,
ואיני רועד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי איתי עד שאגדל.