זה שאתה רוצה זה לא אומר שאתה יכול פרק 3+4 (וואן דיירקשן)

היום הולך להיות פרק מיוחד הפרק הזה אני הולכת ליכתוב מינקודת המבת של זאין די ברור שלא תבינו הרבה מהדברים כי זה אחד מהפרקים הראשונים לוב יו
מתחילים:
~נקודת מבט זאין~
~ליפני שבועיים~
שעת בוקר מוקדמת 6:30 בבוקר כולם ישנים (לפחות זה מה שאני חשבתי ) אני יורד ממדרגות חדרי עם תיק בית ספר מנסה להתגנב החוצה כפי שאמרתי מנסה אני עוד שניה שם עוד שניה מניח את היד על הידית של הדלת ואז הוא אמר לי " לאן אתה חושב שאתה הולך" הוא אמר לי תוך כדי שהוא צופה בטלויזיה "אתה הרי קורא משבות נכון תראה אותי " אמרתי בכעס ובציניות "חשבתי שדיברנו על זה אסור לך ללכת לשם זה מסוכן מידי הם יכולים לחשוף אותך שם " הוא אמר משחק אותה דמות אבהית "אתה לא אבא שלי אתה יודע נכון ? " צעקתי כנראה שנייל שמע אותי התעורר הם קם ואמר " הווווו ( פיהוק ) בוקר טוב כולם " הוא אמר תוך כדי שהוא מפהק ועוצם את הענים שהוא פותח אותם הוא קולט את המבטים שלי ושל הארי אחד לשני מבטים כועסים הרגשתי שאני הולך הלתחרפן " הם לא יודעים הם לא יודעים מה עובר עליי למרות שכולנו עברנו את זה ביחד מאז "המקרה" הארי נעשה ראש החבורה הוא נהיה שכול יותר יותר אבהי למרות שהוא הכי קטן מאיתנו הוא נעשה סגור לא הארי הזורם השתוטניק שהיה פעם כל אחד פה השתנה הם קיבלו את השינוי הזה אבל לא אני לא אני לא מוכן להשנות אני רוצה להיות אותו זאין שהייתי פעם זה שלא היה לו בעיות בחיים שהיה גר עם המשפחה שלו מאושר אבל לאחר "המקרה" הכל נהרס כל מה שבניתי כל מה שהיה לי כל חיי אבדו
נייל היה מופתע הוא שאל בהססנות כאילו לא היה בטוח שידע עם רצה לדעת את התשובה " מ..מ..מה קרה ? פתאום לואי יצא מכיוון המתבח עם גזר מקולף ביד כניראה שהו שמע הכל "אז ככה" הוא אמר נוגס בגזר בעליצות "אתה עוקב ?" שאל את נייל "אוקי שים לב הארי תפס את זיאן מתגנב החוצה עם ילקוט בית ספר הארי כעס כי הוא אמר לו לא ללכת לשם כידי שלא יחשפו אותנו ועכשיו הם כועסים אחד על השני הסוף " אמר בימהירות נייל עדיין ניראה מבולבל " רגע ומאיפה אתה יודעה את זה "אההה זה עוד סיפור נחמד שים לב" הוא אמר מנופנף בגזר שלו מצד לצד " אז ככה כמתי בשעה 6:00 לא נירדמתי אז ירדתי למטה ואז עלה לי רעיון למה לא לננסות ליטעום גזר יזמן לא אכלתי "הוא רצה להמשיך אבל נייל קטע אותו " רגע אל אנחנו לא יכולים לטעום יותר אוכל אנושי " " שאלה יפה " אמר לואי כמו מורה בבית ספר והצביע על נייל "עמדתי לזרוק את הגזר זה היה כל כך עצוב המחשבה הזאת אני באמת עמדתי לזרוק אותך " אומר ומסתקל על הגזר ומחבק אותו " ההאאככם" ( שיעול לא אמיתי ) "אהה מצטער להפרייע לרגע המרגש שלכם ביחד אבל אתה הייתה די בעמצע לספר לי משהוא "נייל אמר "אה נכון "אמר במבט מובך והמשיך" ואז שמעתי אותו " הוא אצביע על הארי עם הגזר" שמעתי אותו מתווכח עם זאין ואז אתה הגעתה ואז אני הגעתי הסוף" אמר מרוצה מעצמו ליעם הצתרף לחגיגה "אוו יופי עוד אחד " אמר הארי ביאוש " " מהה?! " הוא אמר הוא אמר מעוצבן "תגידו מה עבר עלייכם השעה היא 7:00 בבוקר !!! "מה אתם עושים ערים בשעה כזאת ? " " אז ככה " ככה לואי אמר מנפנף שוב בגזר שלו "אווווווווווווווווווווו נו באמת " אמרו כולם ביחד חוץ מלואי " מהה הוא שאל אני עונה " אמר לואי "תפסתי את זאיו מתגנב אחוצה " אמר הארי במבט זועף " ומה הבעיה ?" שאל ליאם בבילבול " הוא התכוון ללכת לבית ספר" השיב נייל " לא כבר דיברנו על זה ?"שואל ושם את היד על עייניו "דיברנו ולכן השיחה הזאת מסתיימת כאן ועכשיו !!" אמר הארי מרים אט אט את קולו "למה למה אתם עושים לי את זה ? אתם יודעים כמה אני רוצה לחזור להיות ילד רגיל אתם לא מתגעגעים לחברים שלכם למשפחה ?! שאתם ניזכרים בהם אתם לא רוצים לחזור לחזור לפעם ?! " כולם השפילו ראשים כולם חוץ מהארי " אל תערב אותם בזה"" ושלא תעז לדבר עלייהם שוב !" אמר ליעם אתה צריך לתמוך בי יותר מכולם בימיוחד אחרי מה שקרה עם דניאל !!" צעקתי ליעם נישבר הוא יצא עם דמעות שעומדות ליפול מעיניו וניכנס לחדרו שמעו נעילה " יופי לך זאין !!" צעק עליי נייל והלך לחדר תיקתק לו בדלת " ליאם ליאם נו תיפתח לי " אך הדלת לא ניפחה " אני לא מבין אתכם אתם לא רוצים להיות נורמלים פעם אחת מאז 800 שנה שאני מקבל החלטה שקשורה ל" מקרה " שלנו אתם אמרתם שאני צריך להשלים עם זה נוו? אז השלמתי ואני רוצה לחזור להיות נורמאלי !" צעקתי בחוזקה אתם יודעים מה נמאס לי פשוט נימאס אני רוצה להיות רגיל !" צעקתי את נישמתי עמדתי ליבכות הדמעות עמדו שם ניסו לצאת אבל לא נתתי להם החזקתי את עצמי מלבכות "זה שאתה רוצה זה לא אומר שאתה יכול " הארי צעק אפילו יותר חזק ממני אני נישברתי הן יצאו דמעות פשוט יצאו יצאתי מהבית הישר לבית הספר המשפט הזה מתגלגל במוחי כל יום ויום המשפט שהרס לי את החיים ! למה? למה אני לא יכול מה מבעיה ?!יש רגעים שאני פשוט רוצה למות ואני שוקל את זה ברצינות אבל דיי קשה להרוג
ערפד o.o
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
~נקודת מבט ליב ~
ניסיתי ניסיתי להתחמק ממנו כל היום כל פעם שאני רואה אותו אני נזכרת במרתף מה שהיה כתוב על התיקרה אתמול בלילה אפילו היה לי סיוט סיוט עליו !
~פלאשבאק~
הייתי קשורה לכיסה הכל היה חשוך חוץ מאור שהיה מכוון עליי הוא בא אליי הוא שאל אותי בתמימות "מי את " הוא אפילו היה נראה מפוחד מפוחד ממני זה לא הגיוני "אני ליב "עניתי לו בחשש "היי" הוא אמר עם חיוך תמים ומבויש העניים שלו נצצו פיתאום שמענו קול " טירון תגמור עם זה כבר קדימה נווו אתה מסוגל תיזכור מה קורה אחרי הנשיכה עוד עוד כוחות קדימה !" א..א..ני מיצתער" הוא אמר לי עומד ליבכות הוא התקרב אליי אט אט הוזיז את שיערי מהצוואר ישבתי שם קשורה ומפוחדת הוא פתח את פיו ראיתי את הניבים שלו הם היו עצומים הוא מתקרב אלי עם דמעות בעניים "אתה יכול קדימה " הקול מנסה לשכנע אותו הוא עמד כבר לנעוץ את שיניו בצברי ולישאוב ממנו את כל הדם אבל לא "לא " הוא לחש ", מה ?" הקול המסתורי שואל אותו " לא ! אמרתי " הוא היתרחק ממני וצעק "אתה תישאר טירון אתה מודע לזה נכון ? טירון עד נשיכת אדם חי " ענה הקול המיסטורי "לל..יב ? " הוא ענה ניארה שעוד שניה הסכר שמונע מהדמעות לרדת עומד להתמותת "כן" אני עניתי לו כבר לו פחדתי דאגתי דאגתי לו "אני לא מסוגל אני בחיים לא העשה דבר כזה שומעת ? אני בחיים שלי לא העשה דבר כזה לאף אחד בימיוחד לא לך "
~סוף~
קמתי בבהלה הזעתי ראיתי שהשעה כבר 6:30 קמתי התלבשתי והלכתי לבית ספר אתחבאתי כל היום מאחורי ליז " די ! את צריכה להתמודד עם הפחדים שלך גם אם זה גבר ! " היא אמרה בחוזק " כן גם עם זה גבר שרירי למה קעקועים חתיך חכם בישן שמצייר מהמם "היא אמרה עם מבת מאוהב החתפתי לה אגרוף קטן בקתף " תרגעי הוא שלי " החרזתי "טוב טוב תרגעי" רק ציינתי את יתרונותיו של הבחור עכשיו איפה הייתי אהה כן תדברי איתו כבר תעשי משהוא !! " לא עדיין לא "עניתי "טוב לי נימאס !! אני הולכת ורק שתדעי "היא צועקת תוך כדי שהיא מתרחקת " בעיות לא מתנדפות באויר סתאם ככה "
~שעה רביעית~
~אומנות~
נחשו מה גיליתי שזאין נימצא איתי בכיתה וגם בכל חלוקת ההקבצות זה אומר שלא משנה איזה שיעור יש לי אני תמיד נימצאת איתו בכיתה וזה דיי מתסכל
טוב שיעור אומנות התחיל המורה חילקה אותנו לזוגות ואמרה שנעשה עבודה שתביע אותנו היא אמרה ואני מצתת " תישפכו את עצמכם על הדף" הכל היה סבבה עד שהיא צירפה אותי לזוג שלי ! זה לא שהוא לא מצייר יפה להפך הוא מצייר מהמם הבעיה פשוט שהוא זאין !
ניתקעתי עם זאין בתור שותף ותאמינו לי אני ניסיתי להתחמק ביקשתי מהמורה אלפיי פעמים אבל כלום המורה הזאת עשויה מאבן אני אומרת לכן
לא ממש ידעתי מה לעשות או מה להגיד אוףף ליז צדקה בעיות לא מתנדפות סתאם ככה באויר להפך הם מחמירותתת טוב בזמן שאני רציתי להתאבד זאין שאל אותי מה ניראלי שנעשה לא ידעתי מה לעשות ממש לא רציתי לבא אליו לאחר קבלת הפנים שהוא עשה לי במרתף אז אמרתי לו שיבוא אליי הביתה מחר ב5:00 וזה דיי מבאס כי אז מייקל יתחיל לחפור לי ואין לי ממש מצב רוח אליו ואיל החפירות שלו
~נקודת מבט זאין~
אוייי יופי בידיוק מה שהייתי צריך נחשו מה קרה המורה צירפה אותי לילדה הזאת ליב זאתי שניכנסה למרתף והתעלפה
אני מת פשוט מת אם הארי ידע לא אסור לו לדעת אם הוא ידע הוא לא יתן לי ללכת לבית ספר אויי נו באמת מה אני העשה טוב זאין תחשוב על קור רוח זה רק עבודה קטנה באומנות וזהו אתה תסרוד את הארי אבל מה תגיד לליב אויי אני חייב לימצוא תירוץ ומהר !! אני לא יכול פשוט להגיד לה שאני ערפד נכון ?