אבודה – פרק 3

"אוקיי אז ככה" שקד אמרה בקול המעצבן שלה. "את לא מתקרבת ליונתן." צחקתי. "מה שקד… את פוחדת שמישהו יתחיל לדבר איתי?"
"מצחיק. את לא מתקרבת אליו. נקודה." היא אמרה בקול רציני.
"ואם כן? מה יקרה לי?"
"עד שלא תנסי לא תדעי." היא אמרה וחייכה חיוך מתנסה וכל השפוטות שלה צחקו. אחריי כמה שניות הן הלכו מהמקום שלי. הסתכלתי על יונתן עם דמעות בעיניים והוא הסתכל עליי ולא התייחס. המשכתי לצייר. נגמרה ההפסקה ונאור בא למקום. הוא ראה שאני בוכה וניגב לי את הדמעות .. "מה קרה?" הוא שאל והסתכל עליי במבט דואג… ובקושי הכרנו. "עזוב.."
"נו ספרי. אני לא יספר לאף אחד."
"שקד וחברות שלה אמרו לי לא להתקרב ליונתן… הם ראו שדיברתי איתו כמה פעמים ועכשיו היא סיפרה לו דברים עליי והוא כועס עליי כי הוא חושב שעשיתי משהו לשקד… נמאס לי מהחיים האלה.." אמרתי והמשיכו לרדת לי קצת דמעות. "נתחיל מזה שתפסיקי לבכות , תודה." הוא אמר וניסיתי להפסיק. "למה את מקשיבה להם ? למה את שותקת שהם אומרות לך את זה?"
"אני לא יכולה לענות… הם ישפילו אותי מול כולם ויציקו לי ויעשו לי כל מיני דברים."
"דברים כמו מה ?"
"פעם אחת שקד הביאה לי כאפה על זה שהפלתי לה את הקלמר בטעות."
הוא שתק.. לא חשבתי שיהיה לו מה להגיד עלזה. אחרי 10 דקות הוא אמר "תיהיי עם יונתן… הוא פריק , את פריקית. אתם מתאימים."
"זה לא כזה קל… הם איימו עליי. הם בטח ירביצו לי או ירשמו עליי דברים בפייסבוק או באינסטגרם. או שישלחו לי הודעות. כמו תמיד." שתקנו. "תודה…" הסתכלתי עליו וחייכתי.
"על מה ?"
"אתה לא מבין איך ההרגשה הזאת שלא מדברים איתך ופתאום בא מישהו ומתחיל איתך שיחה… תודה שלא האמנת לשקד."
"בכיף" הוא חייך. נגמר היום. יצאתי מהשער של בצפר ושקד , שתי חברות שלה ועוד איזה ילד באו אליי. הילד הזה דחף אותי. "מה אתה עושה?? מה אתם רוצים ממני?" אמרתי בבהלה.
"מה שאמרתי לך על יונתן ? נכון גם לגבי נאור. אז תעזבי אותם שמנה מפגרת. שלא תדביקי אותם במכוערות שלך." הם הפילו אותי על הריצפה.. התחילו לבעוט בי עם הרגליים… התחלתי לבכות.. פתאום אני רואה את אח שלי. זה הבנאדם שהכי רציתי לפגוש עכשיו. הוא רץ לכיוון שלנו "מה אתם עושים לה?!?!" הוא צעק ודחף אותם ממני. הוא צעק עליהם "תקשיבו לי וטוב טוב. עוד פעם אחת אתם נוגעים בה או אומרים לה משהו … חבל עליכם. ואני רציני. מה היא עשתה לכם ?! מה היא אמרה לכם ?? מה הבעיה שלכם ?! את שקד.. היית החברה הכי טובה שלה. תראי מה ניהיה ממך. ילדה שמרביצה לילדה אחרת. חלשה ממנה. שלא עשתה לה כלום. ילדה שרק רצתה להגיע הביתה בשלום מהבצפר המזויין הזה." הוא הסתכל עליהם תפס לי את היד והלכנו. נתתי לו את החיבוק הכי גדול בעולם. "תודה.. הם עוד היו הורגים אותי שם" אמרתי וירדו לי דמעות. "בבקשה .. אל תבכי. אמא יודעת על כל מה שהם עושים לך?"
"לא. והיא לא תדע גם. כי אתה לא תגיד לה כלום." הוא הסתכל לריצפה. הגענו הביתה. עליתי לחדר שלי והתחלתי לחתוך שוב .. חתכתי בידיים , ברגליים , בבטן. בכל מקום אפשרי.