הצל הכסוף | הקדמה.

הסתובבתי.
הצל עמד מולי.
הברדס השחור שלו הסתיר ממני את פניו אבל ידעתי מי זה.
"דיאבל," אמרתי "אתה מוכן להפסיק?"
הצל הוריד את הברדס מראשו ותווי הפנים הנאות של דיאבל נחשפו מולי.
"למה את הורסת?" שאל דיאבל והתקרב אליי "אני לא יכול להיות השטן בשקט?"
צחקתי. צחוק אמיתי ולא מאולץ.
"אממ," אמרתי וגירדתי את הסנטר כאילו אני שוקלת את הצעתו "תן לי לראות… אה! לא."
דיאבל נראה נעלב.
הוא רגיל להיות השולט מבנינו אבל כשנינו הפכתי למה שאנחנו היום הוא הפך להיות 'הצל'.
"לא נורא," אמר דיאבל בקול מרושע ומבשר רעות "אני במילא לא צריך אותך!"
דיאבל התרחק ונעלם בעשן סגול.
"אני אעצור אותך," צעקתי לשמיים המכוסים ענני סערה "אתה יודע שזה נכון!"
כמעט הצלחתי לשמוע את צחוקו, ולבסוף את הקול הקר אומר: "הפעם זה לא יקרה,אחות."