מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 23

נקודת מבט של שובל.
עברו חודשיים וחצי מאז הידיעה על ההריון של ירדן, בהתחלה כולם היו בהלם אבל עכשיו כולם כבר רגילים לזה.
אני ועוז עדיין ביחד, מאושרים מתמיד, לפעמים רבים…על מי אני עובדת?! אנחנו תמיד רבים חחחחח. הוא כל כך שונה מעמית- לטובה.
הוא עושה אותי מאושרת.
"חיים שלי היום את ועוז באים איתי לאולטראסאונד נכון?" ירדן שאלה אותי.
"ברור יפה שלי, שאני אפספס הזדמנות לראות את הנסיך הקטן?" צחקתי.
"מה את חושבת שזה? בן או בת?" שאלתי.
"חחחחח האמת אני רוצה בן ואוראל רוצה בת.." היא צחקה.
"שלום לאישה של חיי" עוז בא מאחורה ונישק אותי.
"שלום לאהובי החנפן" צחקתי.
"איפה אוראל?" ירדן שאלה.
"עוד מעט יבוא, למה?" עוז שאל.
"סתם אני קצת לא מרגישה טוב אני רוצה שהוא יקח אותי הביתה" היא אמרה.
אחרי כמה שניות אוראל בא עם זר פרחים ענק לירדן.
"מה קרה יפה שלי? את חיוורת" אוראל שאל מודאג.
"סתם יש לי סחרחורת" ירדן אמרה.
"בואי אני יקח אותך הביתה שלא תזיקי לבת שלי אה?" אוראל אמר בטון של אבא שדי הצחיק את כולנו.
"זה בן" ירדן צחקה.
"לא לא זה בת אני יודע" אוראל התעקש.
הם התקדמו לכיוון האוטו של אוראל ונעלמו כלא היו.

"חיים שלי" כרכתי את ידיי סביב הצוואר של עוז.
"שובל?" הוא שאל.
"אה?" שאלתי בחזרה.
"את דביקה חיים שלי" הוא צחק והרס את הרגע. נתתי לו מכה קטנה בחזה וצחקתי.
"בואי בואי לפה יבורחת" עוז רדף אחריי כשברחתי לו.
בסוף הוא הצליח לתפוס אותי.
"רמאי זה לא פייר אתה רץ מהר מדי" התלוננתי.
"פעם הבאה אני ילך כמו צב" עוז צחק וחיכך את האף שלו עם שלי.
"אני אוהבת אותך אתה יודע?" לחשתי.
"תאמיני לי שאני יותר" הוא לחש ונישק אותי.
"יפה יפה, חודשיים אני לא פה שובל וכבר את מחליפה אותי?" שמענו קול מאחורינו.
הסתובבתי וראיתי את עמית!!
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בעצבים.
"באתי להגיד לך שאני מצטער" הוא התקדם.
עוז החזיק לי חזק ביד כדי לסמן שאני שלו עכשיו.
"טוב לי עם עוז, אני אוהבת אותו" אמרתי בהחלטיות.

נקודת מבט של עוז.
מה הוא עושה פה?! חודשיים של שקט והוא בא והורס לי?!
על גופתי!!
"הוא סתם תחליף בשבילך" עמית אמר. אמאשלך תחליף יהומו!!
"הוא הרבה יותר טוב ממך" שובל התווכחה. כפרה על הילדה הזאת!!
"אני שונאת אותך לך מפה" שובל צעקה.
עמית הסתכל עליה כמה שניות והסתובב לכיוון השער.
"עליי אף פעם לא הסתכלת כמו שאת מסתכלת עליו" אמרתי והשפלתי מבט.
היא הסתובבה אליי מהר וחיבקה אותי.
"אני. שובל אלקיים בעתיד דמארי, אוהבת אותך. רק אותך" היא חייכה.
"שובל דמארי" חייכתי. אישתי!!

נקודת מבט של שובל.
הצהריים הגיעו ואני ועוז נפגשנו עם ירדן ואוראל במרפאה.
לירדוש יש בטן ממש קטנטנה שמבצבצת. אני מאוהבתת בבטן הזאת.
הרופא מרח על ירדן חומר ירוק כזה.

נקודת מבט של אוראל.
קיבלתי פיק ברכיים, מרוב התרגשות לא יכולתי לעמוד!!
"אני מתרגשת" ירדן רעדה.
נישקתי לה את המצח והרגעתי אותה שהכל בסדר.
"טוב אז..ירדן וקנין בת 17 נכון?" הרופא שאל.
היא הנהנה להסכמה.
"טוב בגלל שאת מאוד צעירה אז ההריון שלך יהיה טיפה מסוכן, את תצטרכי לשמור על עצמך" הרופא אמר. יופי בן זונה מלחיץ אותה!!
"אל תדאגי חיים שלי" החזקתי לה את היד חזק.
שובל ועוז חייכו לירדן ושלחו לה מבטי 'הכל בסדר'
הרופא התחיל לבדוק.
הלב שלי דפק בצורה מטורפת.
"מזל טוב יש לכם בן" הרופא אמר.
חייכתי בצורה מטורפת, מדמיין אותי משחק עם הבן שלי כדורגל במדים שירדן קנתה לנו. ירדן עם סינר כזה וצועקת שארוחת הערב מוכנה.
דמיינתי איך הוא יראה, יפה וחכם כמו ירדן שלי..
"גם אתה חשבת על זה?" ירדן ניתקה אותי מהמחשבות.
"על מה?" שאלתי בחיוך.
"על איך יראו החיים שלנו עם הבן שלנו" היא חייכה.
ליטפתי לה את הבטן.
"בוטן של אבא" לחשתי.
"אני מדמיינת שיהיה לו עיניים שחורות כמו אוראל, אף קטן וחמוד כמו של ירדן, וגומות כמו שיש לשניהם" שובל חייכה אלינו.
"אני מדמיין אותו מכוער" עוז צחק.
"ילד חרא" צחקתי.
"סתם אני צוחק הוא יהיה מושלם" עוז חייך.
"מזל טוב גבר" עוז בא וחיבק אותי.
"תודה אח שלי" חייכתי.
"מזל טוב אוראלי" שובל חיבקה אותי חזק.
"יפה שלי" צחקתי.

אז לאט לאט אנחנו הופכים להיות משפחה?
הערב הגיע והפעם ישנו אצלי בבית.
יצאתי ממקלחת מחייך כמו שאין דברים כאלה.
ירדן חייכה אבל חיוך מוזר ועקום כזה.
"מה יש?" עיקמתי פרצוף.
"כואב לי פה" היא לחשה והצביעה על הבטן שלה.
"מה? חיים שלי את יכולה לקום?" שאלתי בלחץ.
היא הנידה בראשה לשלילה.
הרמתי אותה מהר כמו כלה ורצתי כמו מטורף לאוטו.
התנעתי ונתתי פול גז.
"אוראל.. כואב לי" היא בכתה בלחש.
"הכל יהיה בסדר חיים שלי אל תדאגי" נישקתי את הראש שלה תוך כדי שאני מתרכז בנהיגה.
הגענו לבית החולים.
"דוקטור תבדוק אותה בבקשה. אני לא רוצה לאבד את הילד שלי" התנשפתי בלחץ.
הרופא הנהן ולקח את ירדן לבדיקות.
אני נשארתי בחוץ, מתחרפן, עוד שנייה עוקר לכולם את הראש.
"שובל הערתי אותך?" התקשרתי לשובל.
"לא מה פתאום, קרה משהו?" היא שאלה בלחץ.
"ירדן לא הרגישה טוב אז באנו לבית חולים" נלחצתי.
"עשר דקות ואני באה" היא אמרה וניתקה מהר.
תוך כמה דקות ראיתי אותה ואת עוז רצים לכיווני.
"מה איתה?" שובל שאלה מתנשפת.
"לא יודע… אני מתחרפן פה.." קברתי את הראש בין הידיים.
"אל תדאג חיים שלי" שובל חיבקה אותי.
"אני פוחד לאבד אותם" לחשתי ובפעם הראשונה בחיים שלי- נשברתי, בכיתי.
"אח שלי אתה לא תאבד אף אחד מהם, ירדן חזקה, גם בשבילה וגם בשביל הבוטן הקטן" עוז חייך.
חייכתי בקטנה שהוא אמר בוטן. ככה אנחנו קוראים לעובר.
הרופא יצא מהחדר, רצתי לכיוונו.
"מה איתם דוקטור?" שאלתי בלחץ.
"היא והתינוק בסדר, אבל היא חייבת לשמור על עצמה, אסור לה להתאמץ" הרופא אמר. נשמתי להקלה.
"תודה דוקטור" חייכתי אליו ונכנסתי לחדר של ירדן.
"היי" לחשתי.
"היי" היא חייכה וסימנה לי לבוא אליה, התקרבתי ונשכבתי על הבטן שלה. היא ליטפה לי את השיער.
"ולחשוב שכמעט יכולנו לאבד אותך בוטן קטן" לחשתי.
"בחיים לא הייתי נותנת לו ללכת" היא לחשה.
עוז ושובל נכנסו לחדר.
"היי" הם לחשו.
"בואו כנסו" אמרתי להם.
"איך את מרגישה ירדוש?" עוז שאל.
"יותר טוב עכשיו" ירדן חייכה אליו.
"אתם יודעים שהיום עמית בא לבית ספר?" שובל פתאום אמרה.
כולנו סובבנו מבטי תדהמה אליה.
"מה למה?" שאלתי.
"לך תבין קצינים בצהל" היא צחקה.
עוז לעומתה ממש לא צחק, הוא התחיל להרעיד את הרגל.
סימן לעצבים.
"מה יש?" שאלתי את עוז.
"כלום" הוא ענה.
"הוא חושב שאני לא אוהבת אותו" שובל צחקה וכרכה את הידיים שלה סביב הצוואר שלו.
"שתקי כבר" הוא חייך ונישק אותה.
"ועוד אנחנו דביקים" צחקתי לירדוש.
"טוב יאללה חברים היה נעים היה נחמד, עכשיו חברה שלי עייפה אז תנו לה לישון" צחקתי.
הם נפרדו מאיתנו ויצאו מהחדר.
ירדן נרדמה.
"בוטן חתיך של אבא" לחשתי ונישקתי לה את הבטן.
נשכבתי לידה במיטה ונרדמנו.