לא באמת ביחד-הוואן שוט לשירני שהפך לסיפור-פרק9-מוקדש לDIANA דיירקשנית1 1D גילוש וזואי

פרק 9
נמ שירן
"נו מה יש לך להגיד לי?!"
שאלתי רוצה כבר לגמור עם זה-
שיגיד לי כבר וזהו ואני אוכל ללכת מפה…
"תשבי כדי שנוכל לדבר על זה…"
הוא אמר עדיין עם הקול הרגוע שלו שעיצבן אותי
הוא יכול להיות רגוע כי הוא השיג את מה שהוא רצה-לראות אותי ערומה
ואני?! אני לא כי מי שהחשבתי לידיד וקיוותי שנהיה יותר מזה הציץ עלי כשהייתי ערומה ועוד כשביקשתי ממנו שלא יעשה את זה…הוא עשה את זה בכוונה!
"אל תגיד לי מה לעשות!
אני לא אשב!
ואין לנו על מה לדבר!
רק תגיד כבר את מה שיש לך להגיד ותשחרר אותי כבר!"
"טוב טוב מה הלחץ"
הוא אמר ואני התעפקתי לא להתפרץ עליו כדי שאני אוכל ללכת כבר.
"תקשיבי….
אני לא יודע איך להגיד לך עד כמה אני מצטער…
אני עשיתי טעות-הייתי מטומטם"
הוא עדיין מטומטם
"לא הייתי צריך לעשות את זה"
הוא אמר
"יופי עכשיו אני יכולה ללכת?!"
"חכי-עוד לא סיימתי"
אז שיסיים כבר
"אני לא יכולתי להתאפק ואני נכנעתי לעצמי"
"להתאפק?!"
שאלתי מרימה גבה
"מה יש פה להתאפק?!
זה כבוד בסיסי!
מה כבר ביקשתי ממך?!
כל כך קשה לך לא להציץ למשהי ערומה?!
אתה עד כדי כך שטוח?!
ואני עוד חשבתי שאתה משהו אחר-שאתה לא כזה…"
לחשתי את הסוף ודמעות הציפו את עיניי-
דמעות של עצב שהפכו לדמעות של כעס
"איך יכולת לעשות לי דבר כזה?!
לי?!
סמכתי עלייך…
אבל אתה היית חייב להרוס הכל!
לא חשבתי שאתה כזה…
אתה מגעיל אותי…"
בשלב הזה הדמעות כבר זרמו כמו מפל
"אני הייתי חייב לעשות את זה בשביל עצמי…"
הוא אמר בלחישה
"מה בדיוק יצא לך מזה?! אה?!"
"באמת שאני לא יודע…"
"יופי הבנתי…
אני יכולה ללכת עכשיו?!"
הוא בא להגיד עוד משהו אבל הוא עצר את עצמו
הוא פתח וסגר את הפה כמה פעמים כאילו הוא מתלבט אם להגיד את זה או לא
"כן…"
הוא לחש בסופו של דבר
הוא פתח לי את הדלת ונתן לי את הכרטיס לחדר ואת האייפון שלי
ראיתי את לואי והארי עומדים ליד החדר שלהם-
ממול לחדר שלי ושל זאין
"מה קרה?
על מה כל הצעקות?!"
הארי שאל והוא ולואי העבירו מבטים ביני לבין זאין כאילו הם צופים במשחק פינג פונג
"תשאלו את חבר שלכם"
אמרתי עצבנית והתקדמתי לחדר של נייל ושל ליאם
תגיבו ותדרגו!!!!!!!