קשקשים כסופים | הקדמה.

ליטפתי בחיבה את הקשקשים שהדיפו ריח רוזמרין, התענגתי על המגע.
הבטתי לתוך העיניים הסגולות, שהפנטו אותי מהרגע הראשון.
נגעתי בעור הלבן של הכנפיים, ומיד הרגשתי את עצמי מרחפת באוויר.
נעמדתי מול הדרקונית והיישרתי אליה מבט.
"אני שמחה לראותך," אמרתי ברוגע "רוצה לצאת לטיסת קצרה?"
הראש הכסוף נע מעלה מטה, מסמן לי שהוא רוצה.
טיפסתי בקלילות על גב הדרקונית והחזקתי היטב בצוואר העבה.
"בואי," אמרתי לדרקונית "אנחנו עולות."
כשהכנפיים הלבנות חבטו באדמה שיערי השחור כלילה התפזר מאחור.
מרגע זה ידעתי בוודאות-אני וקאירה לא ניפרד, לעולם לא.