שבעת הזנבות- פרק 3(פרק קצר)
"מה אכפת לך?" אמרתי לו בכעס.
"אכפת לי, וגם לך צריך להיות אכפת!" צער בירסטן חזרה
"תגיד לי למה לא!" החזרתי לו
"היא ילדה! היא צעירה מידי כדי שתהרוג!" צעק
"ואתה לא חושב שרק אולי חשבתי על זה?" שאלתי בכעס. בירסטן ב להגיד משהו אך קטתי אותו בגסות. "אף אחד לא רצה את החיים האלו אבל זה מה שיש. הסברתי את זה לה. היא יודעת למה הא נכנסת והיא יכולה להועיל לנו."
"לא דודנית," אמר בקול שקט שהפחיד אותי. "פשוט לא."
"בירסטן, אני לא טיפשה. וגם היא לא. תתן לה הזדמנות, רק פעם אחת!"
"מצטער, אני לא מוכן לקת את הסיכון הזה."
"אתה זבל!" צעקתי עליו ופניתי לאחור בכעס.
"באמת אל תתנהגי כטפשות!" הוא קרא אחריי
"אתה מתבלבל," אמרתי לו. "אתה הוא זה שמתנהג בטיפשות. לא אני.
אחרי הכל זה ההחלטה שלך, לא?"
"תפעלי בהיגיון!" אמר בירסטן אך כבר טרקתי את הדלת בכעס ועזבתי.
למחרת קיבלתי הודאה ממנו אך שרפתי אותה לפני שאפילו הסתכלתי עליה ויצאתי.
ידעתי שהוא ינסה לגרום ל לדבר איתו אבך לא רציתי. שיגיד כן או לא. לא אכפת לי.
תגובות (0)